הלכה ליום שני י"ד טבת תשע"ח 1 בינואר 2018

בירך על מאכל, ואחר כך רוצה לאכול עוד

שאלה: אדם שבירך על מאכל, ואחר כך רצונו לאכול מאכל אחר, שברכתו שווה למאכל הראשון. כגון, בירך על תפוח ואכל ממנו, ואחר כך רוצה לאכול תפוז. האם עליו לחזור ולברך על התפוז או לא?

תשובה: בנדון זה ממש, כתב מרן השלחן ערוך (סימן רו ס"ה):  "מי שבירך על פירות שלפניו, ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין (הסוג), או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון, אין צריך לברך". עד כאן.

בירך על תפוח, ואחר כך רצה לאכול פרי הדר
ודוגמא לדבר, מי שהיה אוכל תפוח (שברכתו היא "בורא פרי העץ"), ובירך עליו ואכל, ואחר כך הובא לפניו תפוז, אינו חוזר לברך "בורא פרי העץ" על התפוז, משום שהוא נפטר כבר מברכה זו, בברכה שבירך על התפוח.

ומקור הדין, שמי שבירך על מין מאכל אחד, אינו חוזר לברך כשמביאים לפניו מין אחר שברכתו כראשון, הוא מדברי הרשב"א (ברכות מא:) בשם בעל המאור. ועוד.

אולם יש חולקים על דברי הרשב"א הללו, ובהם ספר ה"כל בו", שהביא מרן בבית יוסף, שסובר שעליו לחזור ולברך על הפירות שהובאו אחר כך, מאחר ולא היו לפניו בשעה שבירך.

ולפיכך לכתחילה, כדי לצאת מידי כל ספק, נכון שבשעה שמברך על הפירות הראשונים שאוכל (התפוח), יכוין לפטור בברכתו גם את הפירות שיובאו אחר כך. אבל מעיקר הדין, אף שלא כיון על הפירות שיובאו לפניו אחר כך, לא יברך עליהם.

הובאו לפניו משקאות לאחר שבירך על מאכלים 
ודין זה שייך אפילו במאכל ומשקה שברכתם שווה, וכגון שהיה אוכל דגים, שברכתם "שהכל נהיה בדברו", ואחר כך הביאו לפניו מים או מיץ שברכתם "שהכל נהיה בדברו", אינו חוזר לברך על המשקה, שהרי נפטר מברכתו בברכת הדגים.  (ראה בשו"ת אוצרות יוסף חלק עשירי סוף סימן ח).

אם היה המין השני חשוב יותר מהמין הראשון 
כל מה שכתבנו, שאם בירך על מין אחד, אינו חוזר לברך על המין שיובא לפניו אחר כך, זהו דוקא כשאין המין השני חשוב יותר מן הראשון, כגון תפוחים ותפוזים שהזכרנו, אבל אם המין השני חשוב יותר מן הראשון, וכגון שהביאו לפניו אחר כך תמרים, יכול לברך שוב על התמרים.

וטעם הדבר, כתב הרשב"א, משום אין הפרי השני החשוב (כלומר התמר) נפטר בברכת הראשון שאינו חשוב כמוהו. והעתיק דבריו מרן בבית יוסף. ואף שיש אומרים שלהלכה אין לחזור ולברך על הפרי החשוב, וטעמם הוא מפני שדברי הרשב"א לא הובאו להלכה בשלחן ערוך, מכל מקום כתב בשו"ת שער אשר, שדברי הרשב"א מוסכמים לכל הדעות, ואין חולק עליהם, ומה שמרן לא הביאם בשלחן ערוך, אין זה משום שאינו סובר כדעת הרשב"א. ולפיכך יש לחזור ולברך על הפרי החשוב שנית. וכן פסק בספר בן איש חי.

ומרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, כתב שהרוצה לחזור ולברך כדעת הבן איש חי, על פי דברי הרשב"א, לא הפסיד, ויכול לחזור ולברך שנית.

אולם אם כיון בתחילה כשבירך, גם על הפרי השני החשוב, בודאי שאינו חוזר לברך עליו שוב, שאז כבר נפטר בברכת הראשון. (הליכות עולם פרשת בלק אות ב).

ולסיכום: מי שבירך על מאכל, כגון תפוז, והובא לפניו אחר כך מאכל אחר שברכתו שווה למאכל הראשון, כגון תפוח, אינו חוזר לברך על התפוח. וטוב שבשעה שמברך על המאכל הראשון, יכוין בפירוש לפטור מברכה את כל מה שיובא לפניו אחר כך. ואם הפרי שהובא אחר כך, הוא משבעת המינים, כגון תמר, יחזור לברך גם על הפרי השני. ואם כיון מתחילה לפטור גם את התמר, אינו חוזר לברך עליו שוב.

שאלות ותשובות על ההלכה

בעניין ברכה ראשונה-אם בירכתי על מאכל מסוים ולא כיוונתי לפטור שאר המאכלים של אותה ברכה ואחרי כמה דקות הוצאתי מהארון מאכל שלא היה מונח לפני מאותה ברכה, האם אני צריכה לברך שוב? א' אייר תשע"ח / 16 באפריל 2018

אין לברך שוב.

רציתי לשאול אם אוכל או שותה משהו שברכתו שהכל ואחר כך רוצה לאכול משהו שברכתו מזונות. האם צריך לברך מזונות או שברכת שהכל פוטרת בדיעבד גם את שאר הברכות הנמוכות יותר? י"א שבט תשע"ד / 12 בינואר 2014

ברכת שהכל אינה פוטרת את המאכל שיבוא אחר כך. ויש לברך עליו

כתבתם שמי שברך על תפוח ולאחר שאכל רצה לאכול תפוז (ולא היה בדעתו על התפוז כשברך) לא יברך על התפוז, ואין חילוק בזה לבין בעל הבית לאורח.
האם זה נכון גם כשהתפוז לא היה כלל בבית (כגון שאשתו באה מן השוק)? ובמידה וכן מברך במצב כזה, האם במצב שלבעל הבית אין שמץ של מושג מה יש במקרר, כשאשתו מביאה לו תפוז מהמקרר, האם נגיד שזה דומה לבאה מן השוק ויברך או שבכל זאת לא יברך? י"א שבט תשע"ד / 12 בינואר 2014

אין שום חילוק בזה אם התפוז היה בבית אם לאו, ואפילו הובא מן השוק.

האם ההלכה (שלא יברך על המין השני) מדברת רק על אורח/אדם שאינו יודע מה יגישו בפניו, או אפילו על בעל הבית עצמו?
שהרי על פי מה שידענו עד היום הוא:  שאם אכל פרי מסויים ולא חשב לאכול מין אחר ואח"כ רצה לאכול את האחר מברך עליו, כיון שלא היתה דעתו לאוכלו, האם נכון הדבר או לא? ה' שבט תשע"ב / 29 בינואר 2012

אין חילוק בין אורח לבין סתם אדם בפרט זה. החילוק ביניהם, הוא לענין אורח לאחר סילוק שלחן, כגון שסילקו את המפה, ואחר כך הוגשו מאכלים אחרים, שאם הוא אורח אינו חוזר לברך, מה שאין כן בשאר אדם.
ועוד חילוק יש בזה, שאם המאכל שמגיע אחר כך הוא חשוב יותר מן המאכל הראשון, וכגון שהובא לפניו תפוז, ושוב הובא לפניו תמר, בסתם אדם יצטרך לחזור ולברך כמו שכתבנו, ואם הוא אורח אינו חוזר לברך, כיון שסומך על דעת בעל הבית. וכמו שפסק משנה ברורה.

לגבי ההלכה המצורפת לשאלה, האם יש חילוק בזה בין אחר שהביא לפניו מאכל\משקה חדש (שלא היה לפניו בשעה שברך) שברכתו זהה, ובין שהוא הביא מאכל\משקה חדש, שלא הייתה דעתו לאוכלו מתחילה? ה' שבט תשע"ב / 29 בינואר 2012

אין חילוק בדבר. שכל שבירך על איזה דבר, ואחר כך הובא לפניו מין אחר שברכתו שוה, אינו מברך עליו. וכפי שכתבנו.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ח) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך. מזלם של ישראל בחודש אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמו......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ח), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשנה זו (תשע"ח)

ערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשע"ח) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל ביום השבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שאסור......

לקריאת ההלכה


דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים

שמיעת מוזיקה וריקודים בימי בין המצרים אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה. וכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה, ומנהגי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת שאינם רואים אלו את אלו, אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים......

לקריאת ההלכה

החייבים בתענית תשעה באב, ודין תשעה באב בשנה זו

דין חולה שאין בו סכנה, זקן, יולדת חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב). זקן שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, וא......

לקריאת ההלכה

כניסת התענית - תשעה באב שחל במוצאי שבת

בברייתא במסכת תענית, (דף ל.), מבואר שגזרו רבותינו על חמשה עינויים שחייב כל אדם לנהוג בהם ביום תשעה באב, ואלו הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה (שהיו סכין את הגוף בשמן וכדומה), נעילת הסנדל (כלומר, נעילת נעליים העשויים מעור), ותשמיש המטה. ואמרו רבותינו (תענית ל ע"ב), כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה......

לקריאת ההלכה