הלכה ליום רביעי כ"ו ניסן תשע"ט 1 במאי 2019

ההלכה מוקדשת לעלוי נשמת אמנו האשה הכשרה

מרת שושנה בת באג'י עליה השלום

שהיום יום פקודת שנתה
רוח ה' תניחנה בגן עדן, ותעמוד לגורלה לקץ הימין
נפשה בטוב תלין, וזרעה ירש ארץ

הוקדש על ידי

בני המשפחה

לנהוג כבוד זה בזה – רבי משה פיינשטיין

אמרו רבותינו, שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו במגפה בין פסח לחג השבועות. ומפני מה נענשו אלו הצדיקים שמתו? מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.

ובודאי שלא נהגו מנהג בזיון זה בזה, רק היתה עליהם טענה, שלפי דרגתם לא נהגו כבוד זה בזה.

ונביא מעשה נורא בענין זה, שממחיש את הנהגתו של גדול הדור הגאון רבי משה פיינשטיין ז"ל, בין אדם לחבירו, עד כמה עלינו לנהוג כבוד זה בזה.

הגאון רבי משה פיינשטיין, היה מגאוני הדור, וגדול הפוסקים בארצות הברית. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, אמר פעם בדרשתו, "על מי ניתן לברך בזמנינו שחלק מחכמתו ליראיו, ישנו אחד שודאי תוכלו לברך עליו, הוא הגאון רבי משה פיינשטיין, ואיני יודע אם יש עוד". וכשהיה לומד בספרי הגאון רבי משה, היה משתאה מחכמתו של המחבר.

העיד'ו עליו על הגאון רבי משה, שהיה מחליף חולצה פעם בשבוע, וכמעט לא ניתן היה להבחין בין החולצה שלבש במשך השבוע, לחולצה החדשה שזה עתה הביאו לו, כי מרוב קדושתו, היה גופו נקי וטהור. וזהו דבר מפליא שהתקיים ברב מרבני דורינו, זכר צדיק לברכה.

ומעשה היה, שבימי זקנותו של הגאון רבי משה, החל להתקשות בהליכה לישיבה הסמוכה לביתו. הלכו מקורביו, ומצאו נדיב שיסכים להעמיד לרשות הרב מכונית ראויה לשמה, שבעזרתה יוכל הרב ללכת ממקום למקום. בתור נהג, הועמד לרשות הרב, אברך אחד, ששמח מאד על תפקידו החדש, וקיבל אותו עליו בהתנדבות. ובכל יום היה האברך חושב כיצד יוכל להנעים על הרב את השהות במכונית, והיה תמיד מקפיד לקום ממקומו, לפתוח בפני הגאון את המכונית, ולסייע לו להכנס ולצאת מתוכה.

מובן אם כן, שגם הגאון השיב לו כגמולו, והיה משוחח ומשיב לשאלותיו של האברך תוך כדי הנסיעה.

ויהי היום, והאברך היה צריך להסיע את הרב מן הישיבה אל ביתו. כשנכנס הרב למכונית, פתח אותה עבורו האברך, ולאחר שהתיישב הרב, אותו אברך לא שם לבו לכך שאצבעותיו של הרב עודן מחזיקות בצד הדלת, וטרק בחוזקה את המכונית על אצבעותיו של הרב.

במחשבה של רגע אחד, החליט הרב שלא לזעוק מכאב, וחרק את שיניו בדממה, עד שיסתובב האברך, ואז יוכל הוא לפתוח את הדלת ולשחרר את אצבעותיו. האברך אמנם הסתובב כדי להכנס למקומו, אך הדלת לא נפתחה. הרב ניסה לפותחה, אך היא היתה נעולה. ובכל זאת החליט הרב לשתוק, שהרי בעוד כמה רגעים הוא כבר יגיע לביתו.

תוך כדי הנסיעה הקצרה, האברך שואל את הגאון, מה שלום כבוד הרב, והרב משיב לו, ברוך ה' בסדר. וכן על זה הדרך. אך הכאבים היו עצומים, והגאון חיכה בכל לבו להגיע כבר לביתו.

והנה בסמוך לבית הגאון, עמדה שיירת מכוניות, והתנועה עמדה על עומדה. פנה הגאון אל האברך, ואמר לו, אולי כבר עדיף שאלך ברגל לביתי, שהרי התנועה דוממת. השיב לו האברך, חלילה לי, הלא אני קבלתי על עצמי לקחת את הרב מדלת לדלת, ולא שחלילה הרב יטרח. שתק הגאון וסבל את יסוריו בדממה.

עד שהגיעו לבית הרב, קם הרב ממקומו, פסע אל עבר ביתו, וברגע שהאברך פנה לדרכו במכונית, הסתובב הגאון, ונפל ארצה מתעלף.

תיכף הזמינו עבורו אמבולנס, ופינוהו לבית החולים. שאלו הרופאים מה אירע, אולם הגאון אינו מוכן להשיב. עד שהפצירו בו, שהמידע נחוץ לשם הטיפול בו, והוא נעתר להשיב מה שאירע. שאלו אותו מקורביו, עד כאן רבינו? והלא רבינו כמעט וגרם לעצמו נזק בלתי הפיך, ואין הדבר ברור שהוא יוכל עוד לכתוב בידו, והרי ספריו הקדושים המאירים את העולם, ועתידים להאיר את העולם עד ביאת משיח צדקינו, אולי לא יכתבו מחמת מה שאירע! האם לא היה כדאי לומר פשוט לאברך שישחרר את הדלת?

השיב להם הגאון, אותו אברך, עושה הכל כדי לתת לי הרגשה טובה, ואיך אפגע בו כאשר ידע שגרם לי כאבים גדולים, הלא בודאי הוא לא יוכל לסלוח לעצמו על מה שעשה. לכן היה כדאי לשתוק בכל מחיר.

זו הנהגתו של מי שהצליח לחנך את עצמו בתכלית הטהרה, נשמע אנו ונלמד משהו ממעשיו, כמה על האדם לשים לבו למצב של רעהו, ובודאי להשתדל שלא לפגוע ולא לצער זה את זה.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים  הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, ......

לקריאת ההלכה

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה


משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (ביום שלישי בערב, ליל יום רביעי) יחול יום ראש חודש אב. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמות, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים שיש לנהוג בהם, מפני שבחודש אב אירע החורבן, ואמרו חז"ל, שימים אלו הם ......

לקריאת ההלכה

חלוקי כפרה

ימי חודש אלול, בהם אנו עומדים, הם ימי תשובה וסליחה וכפרה. כמו שהזכרנו כבר. ועתה נתמקד בסוגי העוונות השונים, איזה עוון חמור יותר, וכיצד ניתן למחות את העוונות לגמרי. ארבעה חלוקי כפרה שנינו בברייתא במסכת יומא (דף פו.), "ארבעה חלוקי כפרה הן". כלומר, יש ארבע דרגות (חלוק, מלשון חלוקה) שונות ......

לקריאת ההלכה

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

לקריאת ההלכה

לעולם יראה האדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי

אמרו רבותינו (במסכת קדושין דף מ ע"ב), לעולם יראה אדם את עצמו, חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע עצמו לכף חובה. עד כאן. וביאור הדברים, שהאדם כל חייו, יראה את עצמו כאילו הוא בינוני, שהרי בודאי שאין לאדם לחשוב את עצמו שהוא צדיק. וכ......

לקריאת ההלכה