הלכה ליום ראשון כ"א אייר תשע"ח 6 במאי 2018

שפל רוח

שנינו בפרקי אבות (פרק ד): רבי לויטס איש יבנה אומר, "מאד מאד הוי שפל רוח". ופירוש הדבר, שעל כל אדם להקפיד מאד להחזיק במדת הענווה, שהיא מדה טובה מכל המדות הטובות, ואפילו מלך ישראל שעליו לנהוג בתקיפות ובשררה עם עמו, נצטווה בתורה הקדושה על הענווה, שנאמר (דברים יז), "לבלתי רום לבבו מאחיו". ומשה רבינו שלא קם כמותו נביא בישראל נשתבח בעיקר במדת הענווה, שנאמר "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".

ובאמת שמבלי מדת הענווה, האדם עלול להשאר כל ימיו בטעות ובשגיאה, ואין בידו את האפשרות להחלץ ממצבו, כי הוא אינו מסוגל לקבל את דעתם של אחרים, שחכמים ממנו, ומדריכים אותו כיצד עליו לנהוג. וכמה פעמים אנו רואים אנשים שאינם חכמים גדולים, אבל בעיניהם אין חכם כמותם. ולכן הם מלגלגים על דברי אחרים, ובטוחים תמיד בדעתם, אף שכל אחד רואה שהם הולכים בדרך עקש, שמובילה אותם לעבר פי פחת.

זכור נזכור את מרן רבינו הקדוש זכרו לברכה, שעם כל גדולתו המפליאה, בכל זאת היה מנמיך עצמו בענווה גדולה. ועם כל מה שעמד בראש המחנה, בעוז וגבורה, וידע את מעלתו ואת כחו, בכל זאת לא גבה לבו ולא רמו עיניו. ומעשה היה שבאה אליו נכדתו, ואמרה לו שהיא זקוקה לברכה באיזה ענין. ובירכה מרן. אמרה לו הנכדה, הלא אמרו רבותינו "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים", לכן מבקשת אני ממך, שתגזור שתבוא לי הישועה. מרן זצ"ל השיב לה מיד בפשיטות, אבל אני איני צדיק ואיך אוכל לגזור.

וזו רק דוגמא אחת ממדת הענווה שהיה גדול בה מאד, ושאך בזכותה זכה לעלות מעלה מעלה, ולמצוא חן בעיני אלקים ואדם, כי גם בפני הבריות, וגם בפני ה' יתברך, בעבודתו הגדולה, היה עניו בתכלית.

ורגיל היה לספר, מעשה ברבי יהונתן אייבשיץ, שאחר שנתמנה לרבה של קהלת אלטונה והמחוז, יצא לעיר אלטונה, ובדרכו הגיע לעיירה אחת הסמוכה לעיר, והיה זה בערב יום הכפורים, לכן החליט הרב לשבות ביום הכפורים בעיירה ההיא. בערב יום הכפורים, לקח רבי יהונתן את המחזור בידו, והלך להתפלל תפלת מנחה בבית הכנסת עם הציבור. נזדמן לו שעמד בתפלה בסמוך לישיש אחד, שהיה מתפלל קצת בקול רם. וכשהגיע בסוף התפלה ל"על חטא", היה מתרגם לעצמו כל פיסקה ופיסקה לשפה הגרמנית, ואומר הכל בבכיות ובדמעות שליש. ולבסוף כשהגיע ל"אלקי עד שלא נוצרתי איני כדאי, עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה", געה בבכיה והוריד כנחל דמעה.

רבינו יהונתן התרגש מאד מן התפלה שנאמרה בהתרגשות, ולאחר התפלה ביקש מהגבאי, שיושיב אותו בכל התפלות סמוך לאותו ישיש, שבודאי הדבר יסייע גם לו להתפלל ביתר כוונה ורגש.

כך היה בתפלות ערבית ושחרית של יום הכפורים, שאותו ישיש התפלל בבכיות ובדמעות כדרכו, עד שהגיעו לקריאת התורה, שאז העלה הגבאי של בית הכנסת ארבעה אנשים לתורה, ונגש לזקן הישיש לכבדו בעליית חמישי. הלה נעלב מאד שלא נתנו לו עליית שלישי או רביעי, שהן עליות מכובדות יותר, עמד על רגליו והסתכל בגבאי, מדד אותו בעיניו, מכף רגלו ועד קדקדו, ופתח פיו עליו לאמור, הדיוט וטיפש! לפלוני נתת עליית "שלישי", ולאלמוני עליית "רביעי", ואלו לא הגיעו לקרסולי בחכמה ובמנין, ולי אתה נותן עליית "חמישי"? מי שמך לגבאי עלינו, תתכבד ושב בביתך!

רבינו יהונתן השתומם למראה עיניו ולמשמע אזניו, האם זהו הישיש שאמר "עפר אני בחיי"??

לאחר תפלת מוסף הוכרז על הפסקה בין תפלת מוסף למנחה, רבינו יהונתן ניצל את ההפסקה, ופנה בתמיהה אל הישיש, מדוע צעקת ככה על הגבאי? ואיה איפה מאמרך "עפר אני בחיי" "הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה"? אמנם רבים אומרים כן, מבלי שימת לב מה שהם אומרים, אבל אתה שתרגמת כל קטע מהתפלה לגרמנית, ובכית בדמעות שליש, עליך לא שייך לומר כן.

ענה לו הישיש לאמור, תמהני על שאלת כבודו, הלא כשדיברתי בתפלה, עם הקדוש ברוך הוא דיברתי, ובעומדי לפני ה', מה אני ומה חיי, באמת עפר אני בחיי והריני ככלי מלא בושה וכלימה, לא כן כשאני מדבר עם הגבאי ההדיוט הזה, שלא הגיע לקרסולי, שלא היה לו לכבד אותי רק בעליית חמישי!

הרי לנו אדם שלא סיגל לעצמו את מדת הענווה, וברוב גאוותו וטעותו, הוא סבור שמלבד כל מעלותיו, הוא גם עניו גדול, אך באמת שאין בו לא חכמה ולא ענווה.

לא כן השם בה' אמונתו, ומבין את קיצורו בעבודת ה', ורואה בעין טובה מעלתם של אחרים, שזוכה למדת הענווה היקרה מכל יקר, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

חודש הרחמים – חודש אלול

היום יום ראשון, בו חל ראש חודש אלול (היום הוא היום השני של ראש חודש אלול), שהוא תחילה וראש לימי הרחמים והסליחות. המקור לימי חודש אלול שנינו בפרקי דרבי אליעזר, ארבעים יום עשה משה בהר סיני, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, וביום י"ז בתמוז שבר את......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ח) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך. מזלם של ישראל בחודש אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמו......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ח), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה


הלכות תשובה

חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, ועל כן חובה קדושה על כל אדם מישראל, איש ואשה, לפשפש במעשיו כפי כוחו בימים אלו, ולשוב בתשובה לפני ה'. וכאשר נבוא לדין לפני ה' יתברך ביום ראש השנה, יתמלא עלינו ברחמיו, ויחדש עלינו שנה טובה. ולא ראוי לאדם בן דעת, לאחר את התשובה ולדחותה, וכמו שכתב בספר מסילת י......

לקריאת ההלכה

בין אדם לחבירו

בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי את עיקרי מצות התשובה. "בין אדם לחבירו" במשנה במסכת יומא (דף פה:), דרש רבי אלעזר בן עזריה: נאמר בתורה (ויקרא טז) על יום הכפורים, כי ביום  הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם "לפני ה'" תטהרו. עבירות שבין אדם למקום (לה') יום הכפורים מ......

לקריאת ההלכה

אמירת סליחות ביחיד ללא ציבור

שאלה: אדם שאינו יכול לומר סליחות בציבור, או אשה הרוצה לומר סליחות ואינה יכולה לאמרם בציבור, האם רשאים לומר נוסח הסליחות ביחיד, או שאין לנהוג כן? תשובה: הנה, אם באים לומר הסליחות ביחידות, בלי צבור של עשרה מישראל, (ועושים זאת בשעה הראויה לאמירת סליחות, אחר חצות היום או אחר חצות הלילה, כמו שביארנו ......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשנה זו (תשע"ח)

ערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשע"ח) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל ביום השבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שאסור......

לקריאת ההלכה