הלכה ליום ראשון כ"א אייר תשע"ח 6 במאי 2018

שפל רוח

שנינו בפרקי אבות (פרק ד): רבי לויטס איש יבנה אומר, "מאד מאד הוי שפל רוח". ופירוש הדבר, שעל כל אדם להקפיד מאד להחזיק במדת הענווה, שהיא מדה טובה מכל המדות הטובות, ואפילו מלך ישראל שעליו לנהוג בתקיפות ובשררה עם עמו, נצטווה בתורה הקדושה על הענווה, שנאמר (דברים יז), "לבלתי רום לבבו מאחיו". ומשה רבינו שלא קם כמותו נביא בישראל נשתבח בעיקר במדת הענווה, שנאמר "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".

ובאמת שמבלי מדת הענווה, האדם עלול להשאר כל ימיו בטעות ובשגיאה, ואין בידו את האפשרות להחלץ ממצבו, כי הוא אינו מסוגל לקבל את דעתם של אחרים, שחכמים ממנו, ומדריכים אותו כיצד עליו לנהוג. וכמה פעמים אנו רואים אנשים שאינם חכמים גדולים, אבל בעיניהם אין חכם כמותם. ולכן הם מלגלגים על דברי אחרים, ובטוחים תמיד בדעתם, אף שכל אחד רואה שהם הולכים בדרך עקש, שמובילה אותם לעבר פי פחת.

זכור נזכור את מרן רבינו הקדוש זכרו לברכה, שעם כל גדולתו המפליאה, בכל זאת היה מנמיך עצמו בענווה גדולה. ועם כל מה שעמד בראש המחנה, בעוז וגבורה, וידע את מעלתו ואת כחו, בכל זאת לא גבה לבו ולא רמו עיניו. ומעשה היה שבאה אליו נכדתו, ואמרה לו שהיא זקוקה לברכה באיזה ענין. ובירכה מרן. אמרה לו הנכדה, הלא אמרו רבותינו "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים", לכן מבקשת אני ממך, שתגזור שתבוא לי הישועה. מרן זצ"ל השיב לה מיד בפשיטות, אבל אני איני צדיק ואיך אוכל לגזור.

וזו רק דוגמא אחת ממדת הענווה שהיה גדול בה מאד, ושאך בזכותה זכה לעלות מעלה מעלה, ולמצוא חן בעיני אלקים ואדם, כי גם בפני הבריות, וגם בפני ה' יתברך, בעבודתו הגדולה, היה עניו בתכלית.

ורגיל היה לספר, מעשה ברבי יהונתן אייבשיץ, שאחר שנתמנה לרבה של קהלת אלטונה והמחוז, יצא לעיר אלטונה, ובדרכו הגיע לעיירה אחת הסמוכה לעיר, והיה זה בערב יום הכפורים, לכן החליט הרב לשבות ביום הכפורים בעיירה ההיא. בערב יום הכפורים, לקח רבי יהונתן את המחזור בידו, והלך להתפלל תפלת מנחה בבית הכנסת עם הציבור. נזדמן לו שעמד בתפלה בסמוך לישיש אחד, שהיה מתפלל קצת בקול רם. וכשהגיע בסוף התפלה ל"על חטא", היה מתרגם לעצמו כל פיסקה ופיסקה לשפה הגרמנית, ואומר הכל בבכיות ובדמעות שליש. ולבסוף כשהגיע ל"אלקי עד שלא נוצרתי איני כדאי, עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה", געה בבכיה והוריד כנחל דמעה.

רבינו יהונתן התרגש מאד מן התפלה שנאמרה בהתרגשות, ולאחר התפלה ביקש מהגבאי, שיושיב אותו בכל התפלות סמוך לאותו ישיש, שבודאי הדבר יסייע גם לו להתפלל ביתר כוונה ורגש.

כך היה בתפלות ערבית ושחרית של יום הכפורים, שאותו ישיש התפלל בבכיות ובדמעות כדרכו, עד שהגיעו לקריאת התורה, שאז העלה הגבאי של בית הכנסת ארבעה אנשים לתורה, ונגש לזקן הישיש לכבדו בעליית חמישי. הלה נעלב מאד שלא נתנו לו עליית שלישי או רביעי, שהן עליות מכובדות יותר, עמד על רגליו והסתכל בגבאי, מדד אותו בעיניו, מכף רגלו ועד קדקדו, ופתח פיו עליו לאמור, הדיוט וטיפש! לפלוני נתת עליית "שלישי", ולאלמוני עליית "רביעי", ואלו לא הגיעו לקרסולי בחכמה ובמנין, ולי אתה נותן עליית "חמישי"? מי שמך לגבאי עלינו, תתכבד ושב בביתך!

רבינו יהונתן השתומם למראה עיניו ולמשמע אזניו, האם זהו הישיש שאמר "עפר אני בחיי"??

לאחר תפלת מוסף הוכרז על הפסקה בין תפלת מוסף למנחה, רבינו יהונתן ניצל את ההפסקה, ופנה בתמיהה אל הישיש, מדוע צעקת ככה על הגבאי? ואיה איפה מאמרך "עפר אני בחיי" "הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה"? אמנם רבים אומרים כן, מבלי שימת לב מה שהם אומרים, אבל אתה שתרגמת כל קטע מהתפלה לגרמנית, ובכית בדמעות שליש, עליך לא שייך לומר כן.

ענה לו הישיש לאמור, תמהני על שאלת כבודו, הלא כשדיברתי בתפלה, עם הקדוש ברוך הוא דיברתי, ובעומדי לפני ה', מה אני ומה חיי, באמת עפר אני בחיי והריני ככלי מלא בושה וכלימה, לא כן כשאני מדבר עם הגבאי ההדיוט הזה, שלא הגיע לקרסולי, שלא היה לו לכבד אותי רק בעליית חמישי!

הרי לנו אדם שלא סיגל לעצמו את מדת הענווה, וברוב גאוותו וטעותו, הוא סבור שמלבד כל מעלותיו, הוא גם עניו גדול, אך באמת שאין בו לא חכמה ולא ענווה.

לא כן השם בה' אמונתו, ומבין את קיצורו בעבודת ה', ורואה בעין טובה מעלתם של אחרים, שזוכה למדת הענווה היקרה מכל יקר, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

דיני חג הסוכות

לפי בקשת מנויים רבים ולתועלת הציבור, הנה אנו מגישים קיצור דינים הנצרכים לימי חג הסוכות הבאים עלינו לטובה הסוכה צריכה להעשות משלש דפנות וסכך, ואת הדפנות ניתן לעשות מכל דבר העומד בפני רוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות. אם עושים את הדפנות מברזל או פלסטיק וכיוצא בזה מדברים שאין......

לקריאת ההלכה

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים  הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

חודש הרחמים – חודש אלול

היום יום ראשון, בו חל ראש חודש אלול (היום הוא היום השני של ראש חודש אלול), שהוא תחילה וראש לימי הרחמים והסליחות. המקור לימי חודש אלול שנינו בפרקי דרבי אליעזר, ארבעים יום עשה משה בהר סיני, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, וביום י"ז בתמוז שבר את......

לקריאת ההלכה


דין המסופק אם שאל טל ומטר בתפילתו

בהלכות הקודמות, ביארנו את דין שאלת (בקשת) טל ומטר בברכת השנים, (שהתחלנו בהזכרתה בתפלת ערבית האחרונה, אתמול בערב), והזכרנו שמי שסיים את תפילתו ונזכר שלא שאל טל ומטר, עליו לחזור ולהתפלל שנית, שהרי זה כמי שהחסיר ברכה אחת מתפילתו, שדינו הוא כמי שלא התפלל כלל. ועתה נבאר מהו דין מי שסיים את תפילתו, וכעת ע......

לקריאת ההלכה

מי ששכח להזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים

בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי את עיקר הדין שתיקנו רבותינו שהחל מליל שבעה במרחשוון מבקשים בתפילה בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה". ועתה עלינו לבאר ולשנן את הדין לגבי מי ששכח לבקש בתפילתו על הגשם. ומכיון שיש בדבר שמונה חילוקי דינים, בסיום ההלכה סיכמנו אותם למעשה. דין נשים בברכת השנים יש ......

לקריאת ההלכה

ברכת השנים – ה"גשם" כולל את כל הענינים הגשמיים

אתמול בלילה (מליל יום שלישי), התחלנו לבקש על הגשמים בתפלת העמידה, ולכן נחזור על הדינים השייכים לזה, בתוספת נופך. תקנת חכמים לשאול גשמים תקנו חכמים לשאול  (לבקש) מה' יתברך טל ומטר בימות הגשמים ב"ברכת השנים". ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל שבעה במרחשון, ובשנה זו (התשע"ט) ל......

לקריאת ההלכה

חג הסוכות

התורה צותה אותנו לשבת בשבעת ימי החג בסוכה, ולשמוח בחג הסוכות יותר מבשאר החגים. והדבר צריך ביאור, במה נתיחד חג הסוכות שכל כך הגדילה התורה במצוות מיוחדות אלו שנצטוינו בו. שהרי בחג הפסח, מובן מאד מדוע עלינו לשמוח, שהרי יום זה יצאנו ממצרים ונעשינו לעם. וכן בחג השבועות, השמחה מובנת מאד, שהרי הוא יום מתן ......

לקריאת ההלכה