הלכה ליום ראשון כ"א אייר תשע"ח 6 במאי 2018

שפל רוח

שנינו בפרקי אבות (פרק ד): רבי לויטס איש יבנה אומר, "מאד מאד הוי שפל רוח". ופירוש הדבר, שעל כל אדם להקפיד מאד להחזיק במדת הענווה, שהיא מדה טובה מכל המדות הטובות, ואפילו מלך ישראל שעליו לנהוג בתקיפות ובשררה עם עמו, נצטווה בתורה הקדושה על הענווה, שנאמר (דברים יז), "לבלתי רום לבבו מאחיו". ומשה רבינו שלא קם כמותו נביא בישראל נשתבח בעיקר במדת הענווה, שנאמר "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".

ובאמת שמבלי מדת הענווה, האדם עלול להשאר כל ימיו בטעות ובשגיאה, ואין בידו את האפשרות להחלץ ממצבו, כי הוא אינו מסוגל לקבל את דעתם של אחרים, שחכמים ממנו, ומדריכים אותו כיצד עליו לנהוג. וכמה פעמים אנו רואים אנשים שאינם חכמים גדולים, אבל בעיניהם אין חכם כמותם. ולכן הם מלגלגים על דברי אחרים, ובטוחים תמיד בדעתם, אף שכל אחד רואה שהם הולכים בדרך עקש, שמובילה אותם לעבר פי פחת.

זכור נזכור את מרן רבינו הקדוש זכרו לברכה, שעם כל גדולתו המפליאה, בכל זאת היה מנמיך עצמו בענווה גדולה. ועם כל מה שעמד בראש המחנה, בעוז וגבורה, וידע את מעלתו ואת כחו, בכל זאת לא גבה לבו ולא רמו עיניו. ומעשה היה שבאה אליו נכדתו, ואמרה לו שהיא זקוקה לברכה באיזה ענין. ובירכה מרן. אמרה לו הנכדה, הלא אמרו רבותינו "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים", לכן מבקשת אני ממך, שתגזור שתבוא לי הישועה. מרן זצ"ל השיב לה מיד בפשיטות, אבל אני איני צדיק ואיך אוכל לגזור.

וזו רק דוגמא אחת ממדת הענווה שהיה גדול בה מאד, ושאך בזכותה זכה לעלות מעלה מעלה, ולמצוא חן בעיני אלקים ואדם, כי גם בפני הבריות, וגם בפני ה' יתברך, בעבודתו הגדולה, היה עניו בתכלית.

ורגיל היה לספר, מעשה ברבי יהונתן אייבשיץ, שאחר שנתמנה לרבה של קהלת אלטונה והמחוז, יצא לעיר אלטונה, ובדרכו הגיע לעיירה אחת הסמוכה לעיר, והיה זה בערב יום הכפורים, לכן החליט הרב לשבות ביום הכפורים בעיירה ההיא. בערב יום הכפורים, לקח רבי יהונתן את המחזור בידו, והלך להתפלל תפלת מנחה בבית הכנסת עם הציבור. נזדמן לו שעמד בתפלה בסמוך לישיש אחד, שהיה מתפלל קצת בקול רם. וכשהגיע בסוף התפלה ל"על חטא", היה מתרגם לעצמו כל פיסקה ופיסקה לשפה הגרמנית, ואומר הכל בבכיות ובדמעות שליש. ולבסוף כשהגיע ל"אלקי עד שלא נוצרתי איני כדאי, עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה", געה בבכיה והוריד כנחל דמעה.

רבינו יהונתן התרגש מאד מן התפלה שנאמרה בהתרגשות, ולאחר התפלה ביקש מהגבאי, שיושיב אותו בכל התפלות סמוך לאותו ישיש, שבודאי הדבר יסייע גם לו להתפלל ביתר כוונה ורגש.

כך היה בתפלות ערבית ושחרית של יום הכפורים, שאותו ישיש התפלל בבכיות ובדמעות כדרכו, עד שהגיעו לקריאת התורה, שאז העלה הגבאי של בית הכנסת ארבעה אנשים לתורה, ונגש לזקן הישיש לכבדו בעליית חמישי. הלה נעלב מאד שלא נתנו לו עליית שלישי או רביעי, שהן עליות מכובדות יותר, עמד על רגליו והסתכל בגבאי, מדד אותו בעיניו, מכף רגלו ועד קדקדו, ופתח פיו עליו לאמור, הדיוט וטיפש! לפלוני נתת עליית "שלישי", ולאלמוני עליית "רביעי", ואלו לא הגיעו לקרסולי בחכמה ובמנין, ולי אתה נותן עליית "חמישי"? מי שמך לגבאי עלינו, תתכבד ושב בביתך!

רבינו יהונתן השתומם למראה עיניו ולמשמע אזניו, האם זהו הישיש שאמר "עפר אני בחיי"??

לאחר תפלת מוסף הוכרז על הפסקה בין תפלת מוסף למנחה, רבינו יהונתן ניצל את ההפסקה, ופנה בתמיהה אל הישיש, מדוע צעקת ככה על הגבאי? ואיה איפה מאמרך "עפר אני בחיי" "הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה"? אמנם רבים אומרים כן, מבלי שימת לב מה שהם אומרים, אבל אתה שתרגמת כל קטע מהתפלה לגרמנית, ובכית בדמעות שליש, עליך לא שייך לומר כן.

ענה לו הישיש לאמור, תמהני על שאלת כבודו, הלא כשדיברתי בתפלה, עם הקדוש ברוך הוא דיברתי, ובעומדי לפני ה', מה אני ומה חיי, באמת עפר אני בחיי והריני ככלי מלא בושה וכלימה, לא כן כשאני מדבר עם הגבאי ההדיוט הזה, שלא הגיע לקרסולי, שלא היה לו לכבד אותי רק בעליית חמישי!

הרי לנו אדם שלא סיגל לעצמו את מדת הענווה, וברוב גאוותו וטעותו, הוא סבור שמלבד כל מעלותיו, הוא גם עניו גדול, אך באמת שאין בו לא חכמה ולא ענווה.

לא כן השם בה' אמונתו, ומבין את קיצורו בעבודת ה', ורואה בעין טובה מעלתם של אחרים, שזוכה למדת הענווה היקרה מכל יקר, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

ט"ו בשבט – חיטה

שאלה: בט"ו בשבט אנו רוצים לאכול מכל שבעת המינים. בתור "חיטה" חשבנו לקחת "שלווה" – חיטה תפוחה. מה מברכים עליה? תשובה: כל דבר שנעשה מאחד מחמשת מיני דגן, (ולהלן נפשט מהם מיני הדגן), יש לברך עליו ברכת "בורא מיני מזונות", ואם נעשה ממנו "לחם", אז יש לב......

לקריאת ההלכה

פצפוצי אורז ופריכיות

בהלכה הקודמת ביארנו, שכל מין דגן, כגון חיטים, שאוכלו כמו שהוא כשהוא חי בלא בישול, מברך עליו ברכת "בורא פרי האדמה". ולפיכך ברכת חיטה תפוחה (שלוה) היא ברכת בורא פרי האדמה. ורק אם בישלו את מין הדגן עד שהגרעינים נדבקים זה לזה, או אפו אותו, אז משתנית הברכה ל"בורא מיני מזונות", ולכן בר......

לקריאת ההלכה

מהי ברכת הפופקורן?

בבואינו לדון אודות ברכת הפופקורן, עלינו להקדים ענין אחר. ברכת בשמים מעורבים בסוכר ידוע, כי חלק מהסוכר המצוי בזמנינו, עשוי מקנים של סוכר הגדלים באדמה. ומבואר בדברי הרמב"ם ובפוסקים, שברכת הסוכר שלנו, היא ברכת "שהכל נהיה בדברו". "הומלתא" ובגמרא במסכת ברכות (לו:) אמרו: &......

לקריאת ההלכה

נר חנוכה במוצאי שבת

במוצאי שבת, מדליקים בבית הכנסת נרות חנוכה, ואחר כך מבדילים על הכוס, כדי לאחר את יציאת השבת כמה שאפשר. ואף על פי שהמדליק נרות חנוכה, פורק מעליו את קדושת השבת, מכל מקום טוב להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת אחר תפלת ערבית, שהרי כל הציבור שאינם מדליקים נרות, נשארים בקדושת השבת עד שיבדילו. וגם כדי שיהיה פרסו......

לקריאת ההלכה


ברכת ברקים ורעמים

הרואה ברקים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". עד מתי אפשר לברך? צריך לברך את ברכות הברקים והרעמים מיד בסמוך לראיית הברק או לשמיעת הרעם. ובכל מקרה אין לברך ......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים להדלקת נרות חנוכה

כמות השמן כשמדליקים נרות חנוכה, צריך לדאוג שיהיה בנר מספיק שמן כדי שידלוק לכל הפחות חצי שעה מזמן הדלקתו. וכן אם מדליק בנרות של שעווה (פרפין), צריך להיזהר שיהיו הנרות גדולים כדי הצורך שידלקו לפחות חצי שעה מזמן הדלקתם אחר צאת הכוכבים. (ומצויים נרות צבעוניים המותאמים במיוחד למנורות חנוכה קטנות, ואינם ......

לקריאת ההלכה

כאבי עיניים בשבת

אמרו רבותינו בגמרא במסכת עבודה זרה (כח:) "שורייני עינא בליבא תליא", כלומר, לפי ידיעת חכמינו זכרונם לברכה, עיני האדם, קשורות ללבו של האדם, ולכן, אם רואים אנו שיש סכנה באחת מעיניו, דומה הדבר לחולי בלבו של האדם, שבודאי יש למהר לחלל עליו את השבת שלא ימות. ולפי זה, מי שמרגיש כאבים בעיניו, וי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בענין חולה שיש בו סכנה בשבת

בהלכות הקודמות ביארנו, שמי שנשקפת סכנה לחייו, חובה לחלל עליו את השבת, להסיעו לבית החולים, או להדליק אור חשמל בכדי לטפל בו, וכן כל כיוצא בזה. ועתה נבאר כמה פרטים בענין זה, כפי שכתבם מרן הרב זצ"ל בספריו. כל מחלה שאומרים שהרופאים שיש בה סכנה, מחללים עליה את השבת, וכפי שנתבאר כבר, אפילו אם ......

לקריאת ההלכה