הלכה ליום שני כ"א טבת תשע"ח 8 בינואר 2018

זריקת פת לחם

שאלה: בסעודות שבת, יש נוהגים שבשעה שמחלקים את הפת (לחם) לכל בני הבית, המברך "זורק" את פיסות הלחם גם לאותם היושבים רחוק ממנו. והשאלה, האם נכון לנהוג כן?

תשובה: בהלכה שפורסמה ביום חמישי שעבר (בענין ישיבה על דברי מאכל), ביארנו באופן כללי, את שורש הדין, שאסור לאדם לנהוג מנהג בזיון באוכלין (במאכלים).

איסור זריקת מיני מאכל
ובברייתא במסכת ברכות (נ:), מבואר, שאסור לזרוק את הפת. ובגמרא מבואר, שלגבי כל סוגי המאכלים, האיסור לזורקם תלוי, האם על ידי זריקת המאכל, המאכל יפסד, ויגרם לו נזק. כגון תאנים רכות, שבודאי אם יזרקו אותם, אפילו על גבי שלחן נקי, מכל מקום הן בודאי תפסדנה מחמת רכותן. אבל אם נראה שעל ידי הזריקה לא יגרם כל נזק למאכל, וכגון מה שנהגו רבים, לזרוק סוכריות על החתן העולה לתורה בבית הכנסת, אין בדבר איסור כלל, משום שאין זה זלזול במאכלים.

איסור זריקת פת לחם
אבל לגבי פת לחם, נחלקו רבותינו הראשונים. שלדעת התוספות, אפילו במקום שהפת לא עתידה להפסד, וכגון, שזורקים את הפת על גבי השלחן מצד לצד, עדיין אסור לעשות כן. משום שלפת לחם יש חשיבות מיוחדת, וזריקתה נחשבת בזיון עבורה. וכן דעת הרא"ש והטור ועוד מרבותינו הראשונים. (וכן כתב להוכיח מלשון הברייתא, בחידושי הצל"ח שם).

ולעומתם דעת הרשב"א והרב רבינו יונה (הובאו בבית יוסף סימן קעא), שאין חילוק בין פת לחם לשאר המאכלים. ולעולם, כל שהמאכל אינו מתקלקל ונפסד מחמת זריקתו, מותר לזרקו.

נמצאנו למדים, לנדון השאלה, שלדעת התוספות, אסור בהחלט להשליך פיסות לחם מצד לצד על השלחן. ואילו לדעת הרשב"א, אין איסור בדבר כלל.

הדין, הלכה למעשה
ולהלכה, מפשט לשון מרן השלחן ערוך, משמע שפוסק כדברי התוספות, שיש להחמיר בדבר, ולא להשליך פת, אפילו על גבי שלחן. וכן העלו הרבה מרבותינו האחרונים, וכן פסק להלכה הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (חלק ט עמוד מט).

ואף על פי שיש מהפוסקים שכתבו להצדיק את הנוהגים לזרוק פיסות לחם מצד לצד. מכל מקום יש להזהר בזה, שלא לזרוק פת לחם כלל ועיקר. ובפרט בפת לחם של שבת, שבעל הבית מברך עליה לשם מצוה. ובאופן כזה כתב הפרי מגדים (סימן קסז א"א ס"ק לח) שאף לשיטת הרשב"א, אסור לזרוק את הפת, משום שיש בזה "בזיון מצוה". וכן כתבו עוד מרבותינו האחרונים.

ולכן לסיכום: אין לזרוק פת לחם מצד לצד על השלחן. ובפרט יש להחמיר בזה בפת שמברכים עליה בשבת.

שאלות ותשובות על ההלכה

אבל נוהגים שלא לתת את הפת מיד ליד כיוון שהוא מנהג אבלים. ולכן, אולי לא זורקים כמו כדורסל או בדרך מזלזלת, אבל אכן מעבירים בדרך של מעין זריקה לא מזלזלת. האם אני צודק ונכון לנהוג כך? כ"ב טבת תשע"ח / 9 בינואר 2018

יש להניח, ולא לזרוק. אבל אתה צודק בהחלט בדבריך שלא להעביר את הפת מיד ליד.

שנישאר לחם על השולחן שאנשים לא סיימו לאכול. האם מותר או אסור לזרוק? לעטוף ואז להניח בפח? כ"ב טבת תשע"ח / 9 בינואר 2018

יש לעטוף ואז יוכל להשליכו

 

לעניין פת המוציא, כיצד ניתן להעביר את הפת לאלו היושבים בקצה השולחן? שמועה שמענו שאין להעביר את הפת באופן ישיר מיד המברך לידי מי שמקבל את הפת, אלא להניחו על השולחן והמקבל ייקח מהשולחן, או לזרוק את הפת קרוב למקבל והוא לוקח מהשולחן ולא ישירות מידי מי שברך המוציא. כ"ג טבת תשע"ג / 5 בינואר 2013

יניח את הפת על השלחן, או על צלחת, והמסובים יעבירו את הפת, ויניחוה על השלחן לפני כל אחד ואחד.

חוששני שלא דייקתם , באומרכם כי זריקת סוכריות על חתנים אין בזאת "ביזוי אוכלין" הינה שגיאה לטעמי, שכן אי אפשר לאמר על סוכריה כי "אינה מאכל" ..!? שאם לא כן אז על מה בדיוק אנו מברכים שהכל ? 
זה המקום להדגיש כי מסורת ק"ק בני תימן מלמדת אותנו כי יש בכך ביזוי אוכלין ,ובקהילתנו בעירנו ק.אתא תותב"א, איננו משליכים מאומה ובודאי שלא מיני אוכלין מכל סוג שהוא ואף אין אנו מתירים לאורחים "המורגלים לעשות כן" לשגות בכך .
זאת ועוד ,שמתי לב כי לא נימקתם מדוע מותר כביכול לזרוק סוכריות על חתנים. י"ג טבת תשע"ג / 26 בדצמבר 2012

סיבת ההיתר, משום שסוכריות אינן לחם, והן עטופות בנייר, ובמקרה כזה אין בזה בזיון אוכלין. ומה שלא נהגו כן בתימן, אין זה ראיה שנהגו בתימן להחמיר בזה, מכיון שאפשר שלא נהגו כן מטעמים אחרים.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ח) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך. מזלם של ישראל בחודש אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמו......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ח), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשנה זו (תשע"ח)

ערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשע"ח) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל ביום השבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שאסור......

לקריאת ההלכה


דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים

שמיעת מוזיקה וריקודים בימי בין המצרים אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה. וכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה, ומנהגי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת שאינם רואים אלו את אלו, אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים......

לקריאת ההלכה

החייבים בתענית תשעה באב, ודין תשעה באב בשנה זו

דין חולה שאין בו סכנה, זקן, יולדת חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב). זקן שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, וא......

לקריאת ההלכה

כניסת התענית - תשעה באב שחל במוצאי שבת

בברייתא במסכת תענית, (דף ל.), מבואר שגזרו רבותינו על חמשה עינויים שחייב כל אדם לנהוג בהם ביום תשעה באב, ואלו הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה (שהיו סכין את הגוף בשמן וכדומה), נעילת הסנדל (כלומר, נעילת נעליים העשויים מעור), ותשמיש המטה. ואמרו רבותינו (תענית ל ע"ב), כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה......

לקריאת ההלכה