שאלה: האם יש חיוב כבוד אב ואם, כאשר ההורים הם חילוניים וממשיכים בדרכם, ואינם שומרים שבת וכשרות וטהרת המשפחה?
תשובה: כתב רבינו הרמב"ם (פ"ו מהל' ממרים):
"שֶׁאַפִלּוּ הָיָה אָבִיו רָשָׁע וּבַעַל עֲבֵרוֹת, מְכַבְּדוֹ וּמִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ".
ומכאן למדנו שלדעת הרמב"ם, אפילו אם ההורים הם רשעים ממש, יש לכבדם ולירא מפניהם. וכל שכן החילונים שבזמנינו, שרובם עושים מעשיהם מתוך חוסר הכרת נעימות וחשיבות תורתינו הקדושה, מפני שקבלו חינוך קלוקל מילדותם, ועקרו אותם מאותה הדת שאבותיהם מסרו את נפשם עליה במשך אלפי שנים.
אולם באמת שדברי הרמב"ם אינם מוסכמים. כי רבינו הטור כתב: "ולי נראה, שכיוון שאביו רשע אינו חייב בכבודו". והביא ראיה לדבריו. וכדברי הטור פסקו כמה ראשונים. אולם הגאון רבי יעקב ברלין (מרבני פיורדא שבגרמניה לפני כשלוש מאות שנה), כתב בשם רבינו יהונתן אייבשיץ, לבאר את שיטת הרמב"ם, על פי מה שמבואר בגמרא במסכת קידושין (מט:), "האומר לאישה, הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, אף על פי שהוא רשע, מקודשת מספק, שמא הרהר תשובה בלבו". ולפי זה יש לומר שהבן חייב לכבד את אביו, משום שיש לחשוש לכך שאולי האב הרהר תשובה בלבו. ואמנם הרבה פוסקים חלקו על דברי הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, משום שלדבריו אין החיוב לכבד את אביו הרשע אלא מספק, ומדברי הרמב"ם משמע שהוא בתורת ודאי, וכתבו כמה וכמה הסברים אחרים לשיטת הרמב"ם.
ולהלכה, מרן השלחן ערוך פסק כדברי הרמב"ם בזה, שאפילו אם ההורים רשעים חייב לכבדם, וכן פסק להלכה מרן זקני רבינו עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, ובפרט בדורותינו, שהשגחת השם יתברך אינה גלויה כמו בזמן שהיו הניסים מצויים, והיו משתמשים בבת קול, וצדיקי הדור היו מונהגים בהשגחה פרטית הנראית לעין כל, ובזמנינו נכרתה האמונה מדלת העם, והנהגת ה' היא בהסתר פנים, ולכן יש להתייחס אף להורים רשעים בכבוד, כדי שיתאהב שם שמים על ידיהם.
אולם הוסיף מרן רבינו זצ"ל וכתב, שכל זה הוא דווקא כשההורים אינם מפריעים לבניהם שזכו לחזור בתשובה, ומוקירים אותם על אומץ רוחם לחזור בתשובה, או לכל הפחות נשארים אדישים כלפיהם, אבל אם הם עוינים אותם על כך שחזרו בתשובה, וצוררים להם בגלל שנאתם לדת, הרי הם בכלל המינים והאפיקורסים שודאי אין לכבדם, ומנעם ה' מכבוד, ואם אפשר עדיף שהבן יפרד לגמרי מהורים כאלה וידור בעיר אחרת, כדי שלא יפגוש בהם. וכל זה יעשו אחר ישוב הדעת כראוי, והתייעצות עם אנשים תלמידי חכמים יראי שמים ונבונים, שיורו אם אכן זו הדרך הנכונה, לעזוב לגמרי את ההורים שגידלו את בנם במשך כל השנים, או אולי ניתן להסתפק במצב בו ההורים פוגשים את בנם רק לעיתים רחוקות.
ובכל מקרה, הן לפי דעת הטור, והן לפי דעת הרמב"ם, ואפילו באב שהוא עויין את בניו שחזרו בתשובה, מכל מקום אסור לצער את ההורים ולזלזל בהם. וכמו שאמרו בזהר הקדוש, שרחל אמנו לא זכתה לגדל את בנה יוסף, משום שציערה את אביה, לבן הארמי, בענין התרפים שגנבה ממנו.
ומי שחלילה וחס בנו או בתו סרו מן הדרך הישרה, לא ימהר לעזבם ולנתק איתם את הקשר, שבדרך זו לא תצמח כל תועלת, אלא ישתדל לקרב את בנו או בתו כמה שיוכל, אולי יחזרו בתשובה שלימה, ואולי בניהם יחזרו בתשובה שלימה. וגם בזה, יש להתייעץ עם תלמידי חכמים פקחים ובקיאים בחינוך שיורו באיזו דרך ישכון אור. והשם יתברך יחזיר את כל פושעי ישראל בתשובה שלימה. אמן.
