הלכה ליום שני כ"ג אלול תשע"ח 3 בספטמבר 2018

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

דבורה בת סעדה פוליטי

שהניתוח יעבור בשלום ותחזור לאיתנה במהרה

הוקדש על ידי

אהרן בן חנן

"אשרי העם יודעי תרועה"

מובא במדרש רבה (פר' אמור פר' כט אות ד), על הפסוק "אשר העם יודעי תרועה", אמר רבי יאשיה, וכי אין אומות העולם יודעים להריע? כמה קרנות יש להם, כמה חצוצרות יש להם?! אלא, "העם יודעי תרועה", אלו ישראל, שהם יודעים ומכירים לרצות את בוראם בתרועה. והוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, ומתמלא ברחמים על עמו ישראל. וזהו שנאמר "אשר העם יודעי תרועה", כלומר, מכירים ויודעים את סגולתה ומעלתה של התרועה, ושבים אל ה'.

רבו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, היה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, שרוב גדולי רבותינו הספרדים בדור האחרון היו תלמידיו. רבי עזרא עטיה, היה גאון צדיק ונשגב כל כך, עד שאפילו גדולי עולם, כמו מרן רבינו זצ"ל, ורבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ורבי שלום מזרחי זצ"ל ועוד, היו מתבטלים לפניו. ורק כדוגמא נציין, שכאשר מרן זצ"ל ראה באיזה ענין הלכתי, שאין הגאון רבי עזרא עטיה מסכים עמו להלכה, תיכף היה גונז את אותו הפסק שכתב ולא היה מורה להיפך מדעת רבו הגדול. ומידי שנה בשנה, היה מרן רבינו זצ"ל עורך אזכרה לרבו ומזכירו בתואר "מורינו ורבינו הגאון רבי עזרא עטיה". (גם בענין זה כתבנו בס"ד בספר אביר הרועים חלק שני, והדברים נראים בסרט אביר הרועים שיצא עתה).

ומעשה נפלא סיפר הגאון רבינו עזרא עטיה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, על הגאון רבי שלמה לניאדו, בעל שו"ת בית דינו של שלמה, שהיה רבה של חלאב שבסוריה, והיה נוהג בראש השנה לעבור לפני התיבה כשליח צבור, כי ניחון בקול ערב, נעים זמירות ישראל, וגם היה תוקע בשופר. וכן היה נוהג מידי שנה בשנה.

כאשר הגיע רבי שלמה לזקנה ושיבה, הודיע לפרנסי הקהל שבאו לביתו לבקרו בשבת שלפני ראש השנה, שנבצר ממנו השנה להיות שליח צבור ותוקע, מפני מצב בריאותו. נענו הפרנסים ואמרו, אולי יואיל רבינו לומר לבנו הגאון רבי אפרים (בעל שו"ת דגל מחנה אפרים) שהוא יעבור לפני התיבה ויתקע בשופר. כששמע כן בנו רבי אפרים, בא לפני מר אביו ואמר לו, אבא, אני מוכן למלא את מקומך השנה, נענה הגאון לדבריו ובירך אותו בהצלחה. וכן היה.

בראש השנה הלך רבי אפרים לבית הכנסת, ועבר לפני התיבה, וכשעמד לתקוע, נתבלבל קצת בתקיעות ותיכף ומיד תיקן כדת. ובבוא ראשי הקהל אל הרב בעל בית דינו של שלמה, לבקרו לנשק ידיו כנהוג, שאל אותם, איך היו התפילות, השיבו בשבח התפלות הנפלאות שהתפלל רבי אפרים כשליח צבור. ושאל, איך היו התקיעות, ועל זה השיבו בשפה רפה, והרגיש שלא היו תקינות כל כך. תיכף ומיד קרא לרבי אפרים, ושאלו על כך, השיבו רבי אפרים, כי היה קורא "יהי רצון" שלפני התקיעות, ואמר "ושלח מלאכיך הקדושים הממונים על התקיעות", והנה תיכף ראה שבא המלאך הממונה על ידו, ויעף אליו אחד מן השרפים והתייצב לימינו, לזאת היה חרד מפניו ונתבלבל. שחק בעל הבית דינו של שלמה, ואמר לו, הנה אתה הזמנת אותו ותירא מפניו. ועל כגון זה נאמר, אשר העם יודעי תרועה.

ויש להוסיף, כי מעשה זה, סופר גם מפי הגאון רבי אברהם הררי רפול, שהיה מזקני רבני חלאב, והיו מזמינים אותו לשאת דברים בפני תלמידי פורת יוסף. ולפני כשישים שנה, סיפר רבי אברהם את המעשה הלז לפני התלמידים. קם תלמיד אחד ושאל את רבי אברהם, בשביל מה הרב מספר לנו את המעשה הזה? מה לנו ולסיפור מופלא כל כך? השיב לו רבי אברהם בקול, "עליך לדעת שיש דברים כאלה בעולם"! "אתה צריך לדעת שזה אפשרי"!

אכן לנו הדלים, לפחות נכוין לשוב בתשובה, וכמו שאמרו במדרש תהלים, "תקעו בחודש שופר", חדשו ושפרו מעשיכם על ידי השופר. כי השופר, רומז גם על השופר שבזמן מתן תורה, כמו שכתוב בו "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד", ולכן אסור להשיח (לדבר) בשעת תקיעות השופר, כי על אותה שעה כתוב במדרש (פר' יתרו סוף פר' כט), שהיה כל העולם שקט, חמור לא נער, סוס לא צנף, צפור לא צפצף, מלאכים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, וקול השופר נשמע מסוף העולם ועד סופו. ולכן אין להשיח או להשתעל ברצון, וצריך לשבת דומיה בעת התקיעות לקיים מצות עשה לשמוע קול שופר. קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אשרי העם יודעי תרועה ומכירים בה לשוב בתשובה.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

דיני חג הסוכות

לפי בקשת מנויים רבים ולתועלת הציבור, הנה אנו מגישים קיצור דינים הנצרכים לימי חג הסוכות הבאים עלינו לטובה הסוכה צריכה להעשות משלש דפנות וסכך, ואת הדפנות ניתן לעשות מכל דבר העומד בפני רוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות. אם עושים את הדפנות מברזל או פלסטיק וכיוצא בזה מדברים שאין......

לקריאת ההלכה

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים  הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

חודש הרחמים – חודש אלול

היום יום ראשון, בו חל ראש חודש אלול (היום הוא היום השני של ראש חודש אלול), שהוא תחילה וראש לימי הרחמים והסליחות. המקור לימי חודש אלול שנינו בפרקי דרבי אליעזר, ארבעים יום עשה משה בהר סיני, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, וביום י"ז בתמוז שבר את......

לקריאת ההלכה


דין המסופק אם שאל טל ומטר בתפילתו

בהלכות הקודמות, ביארנו את דין שאלת (בקשת) טל ומטר בברכת השנים, (שהתחלנו בהזכרתה בתפלת ערבית האחרונה, אתמול בערב), והזכרנו שמי שסיים את תפילתו ונזכר שלא שאל טל ומטר, עליו לחזור ולהתפלל שנית, שהרי זה כמי שהחסיר ברכה אחת מתפילתו, שדינו הוא כמי שלא התפלל כלל. ועתה נבאר מהו דין מי שסיים את תפילתו, וכעת ע......

לקריאת ההלכה

מי ששכח להזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים

בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי את עיקר הדין שתיקנו רבותינו שהחל מליל שבעה במרחשוון מבקשים בתפילה בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה". ועתה עלינו לבאר ולשנן את הדין לגבי מי ששכח לבקש בתפילתו על הגשם. ומכיון שיש בדבר שמונה חילוקי דינים, בסיום ההלכה סיכמנו אותם למעשה. דין נשים בברכת השנים יש ......

לקריאת ההלכה

ברכת השנים – ה"גשם" כולל את כל הענינים הגשמיים

אתמול בלילה (מליל יום שלישי), התחלנו לבקש על הגשמים בתפלת העמידה, ולכן נחזור על הדינים השייכים לזה, בתוספת נופך. תקנת חכמים לשאול גשמים תקנו חכמים לשאול  (לבקש) מה' יתברך טל ומטר בימות הגשמים ב"ברכת השנים". ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל שבעה במרחשון, ובשנה זו (התשע"ט) ל......

לקריאת ההלכה

הוכח תוכיח את עמיתיך – מה אמר מרן כאשר בנו שלח את הנהג לגיהנם?

אדם מישראל הרואה את חבירו חוטא באיזה דבר, חייב מן הדין להוכיחו ולהעיר לו על מעשיו. אולם צריך שיזהר לומר דבריו בצורה שיש תקוה שיתקבלו על דעתו של חבירו, שאם לא כן, הרי הוא מפסיד את עיקר התועלת שבהוכחת חבירו. שכן ציותה אותנו התורה, "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא". כלומר, שיוכיח אדם את......

לקריאת ההלכה