הלכה ליום רביעי י"ז שבט תשע"ט 23 בינואר 2019

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור הבחור

דוד בן חנה אסתר

שהשם יתברך ירפאהו רפואה שלימה, ויחיהו ברוב טובה

הוקדש על ידי

ידידי המשפחה

פרטי דינים בענין חולה שיש בו סכנה בשבת

בהלכות הקודמות ביארנו, שמי שנשקפת סכנה לחייו, חובה לחלל עליו את השבת, להסיעו לבית החולים, או להדליק אור חשמל בכדי לטפל בו, וכן כל כיוצא בזה. ועתה נבאר כמה פרטים בענין זה, כפי שכתבם מרן הרב זצ"ל בספריו.

כל מחלה שאומרים שהרופאים שיש בה סכנה, מחללים עליה את השבת, וכפי שנתבאר כבר, אפילו אם הרופאים אינם שומרי שבת בעצמם, מכל מקום, בהיות ודבריהם מעוררים לכל הפחות "ספק" סכנה, הרי שאף על ספק סכנה מחללים את השבת, ולכן יש לשמוע בקולם ולחלל את השבת עבור החולה.

מי שנשך אותו כלב בשבת, אף על פי שאין סכנה מצד הדימום במקום הנשיכה, כל שיש ספק לגבי בריאותו של הכלב, יש להסיע את הנשוך במהירות לבית החולים, שמא הכלב חולה בכלבת, ואם ימתינו עד לצאת השבת, לא ניתן יהיה לטפל באדם הננשך (כי לאחר שנגיף הכלבת חודר למערכת העצבים, אין יותר אפשרות לרפא את החולה, אבל קודם לכן, יש אפשרות לרפאותו לגמרי באמצעות סידרת זריקות).

ומי שנשך אותו נחש בשבת, יש לפנותו גם כן בהקדם לבית החולים, ולהזמין לו אמבולנס ולעשות כל צרכיו. ואם יש אפשרות לצוד את הנחש ולהרגו, מצוה לעשות כן, משום שעל ידי זיהוי הנחש, יוכלו להגיש לחולה טיפול הולם בבית החולים.

ומי שנעקץ בשבת על ידי צירעה או דבורה, אם ידוע שיש לו רגישות לעקיצה מסוג זה, יש לקחתו לבית החולים בשבת. אבל סתם אדם שנעקץ על ידי דבורה, אין לחוש לסכנה מחמת עקיצה כזו.

מי שנעקץ על ידי עקרב, יש לפנותו לבית החולים. ואם יש צורך לצוד את העקרב, מותר לצוד אותו בשבת לצורך רפואת החולה (שיש שנהגו, לקחת את העקרב, ולטגנו במחבת, ולהניחו על מקום העקיצה, ואומרים שהיא רפואה בדוקה לנשיכת עקרב. וכך נהגו לעשות עד לפני כחמישים שנה, אבל בזמנינו יש לטפל בו בדרכי הרפואה המקובלים).

לפי דברי הרופאים בזמנינו, כל סכנת אבר, כלומר, סכנה לאבר אחד, כגון יד או רגל, היא סכנה גדולה לכל הגוף, כי מחולי גדול כזה, יכול להמשך זיהום לכל הגוף, ודבר זה עלול לגרום אף למוות. לפיכך אין ספק, שבכל מקום שיש חשש סכנה לאבר אחד, יש להתיר לחלל שבת עבור החולה.

ולכן במקום שיש חשש לעיוורון, יש לחלל את השבת בלי ספק, (גם ללא מה שכבר ביארנו, שחולי העיניים הוא חמור יותר משאר חולאים), וכן במקום שיש זיהום חריף באיזה אבר, שיש חשש לבריאותו, יש לחלל שבת עבור חולי כזה.

וכן מי שנשמטה עצם היד או הרגל שלו ממקומה (דבר המצוי אצל ילדים קטנים), מותר להחזיר את העצם למקומה בשבת. ואם הרופא אומר שיש בדבר ספק סכנה, מותר לחלל את השבת עבורו אפילו בנסיעה לבית חולים וכדומה. ומותר לבצע בשבת צילום רנטגן על פי הוראת רופא, בכדי לקבל אבחנה מדוייקת על שבר, או כל דבר העלול להביא לסכנה.

חולה שחש ברע, ויש לו חום גבוה מעל ארבעים מעלות צלסיוס, וניסה להוריד את החום באמצעות תרופות, והחום בתוקפו אינו יורד, ולא ידועה סיבת החום, מותר לו לפנות מיד לבית החולים לצורך בדיקות וטיפולים. אבל אם אחזה אותו הצטננות רגילה, שהרגילות היא שמקבלים חום בגללה, הרי הוא חולה שאין בו סכנה, ואין לחלל שבת עבורו בנסיעה לבית חולים.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ט), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ט) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך. מזלם של ישראל בחודש אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמו......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשנה זו (תשע"ט)

ערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשע"ט) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל ביום השבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שאסור......

לקריאת ההלכה


החייבים בתענית תשעה באב, ודין תשעה באב בשנה זו

דין חולה שאין בו סכנה, זקן, יולדת חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב). זקן שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, וא......

לקריאת ההלכה

מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב בשנה זו

היום הוא יום ראשון, ואנו מתענים בו את תענית תשעה באב, שחלה אתמול, ומפני קדושת השבת נדחתה התענית להיום. ובכל השנים, שמתענים ביום תשעה באב עצמו, ישנם מנהגי אבלות שנוהגים בהם גם ביום עשירי באב, ועלינו לדון מה הדין בשנה זו. צאת התענית – נטילת ידיים אחרי צאת הכוכבים במוצאי תענית תשעה באב, דה......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

כניסת התענית - תשעה באב שחל במוצאי שבת

בברייתא במסכת תענית, (דף ל.), מבואר שגזרו רבותינו על חמשה עינויים שחייב כל אדם לנהוג בהם ביום תשעה באב, ואלו הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה (שהיו סכין את הגוף בשמן וכדומה), נעילת הסנדל (כלומר, נעילת נעליים העשויים מעור), ותשמיש המטה. ואמרו רבותינו (תענית ל ע"ב), כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה......

לקריאת ההלכה