הלכה ליום חמישי י"ב סיון תש"פ 4 ביוני 2020

שובר אויבים ומכניע זדים

שאלה: בנוסח ברכת המינים שבתפלת העמידה, כיצד יש לסיים בחתימת הברכה, "שובר אויבים ומכניע זדים", או "שובר אויבים ומכניע מינים"? שאלתי נובעת מכך שראיתי כי בחלק מהסידורים נכתב "מינים", ובחלק נכתב "זדים".

תשובה: נכון הוא, שבסידורי התפלה "תפלת ישרים" שהיו הסידורים הנפוצים ביותר בין הספרדים עד לפני כעשרים שנה, נוסח חתימת הברכה הוא "שובר אויבים ומכניע מינים". וטעם הדבר שתפסו עיקר כנוסחה זו, הוא משום שמרן החיד"א כתב בספרו קשר גודל, שקיבל מרבותיו שיש לחתום (לסיים, חתימה היינו סיום), "ומכניע מינים". וטעמו של דבר, משום שבכל הברכות אנו חותמים באותו סגנון של פתיחת הברכה. ולכן ברכת אתה קדוש, מסיימת "האל הקדוש", וברכת רפאינו, מסיימת "רופא חולי עמו ישראל", וכן על זה הדרך. ומפני כן, גם ברכת למינים ולמלשינים, עליה להסתיים במילים "שובר אויבים ומכניע מינים". וכתב שכן מצא בסידור האר"י דפוס לבוב. ובאמת שנוסח זה נמצא כבר בדברי ספר חמדת ימים.

וכדברי מרן החיד"א, כתב גם כן הגאון רבי יוסף חיים בספרו בן יהוידע (ברכות כח.). וזאת משום שעל פי רוב נמשך הגאון רבי יוסף חיים בהוראותיו בסדר התפלה על פי דרך הגאון החיד"א. והוסיף רבינו יוסף חיים כעין ראיה לדבר, מכך שבגמרא מבואר ששמואל הוא שתיקן את נוסח ברכת המינים, (בתקופה מאוחרת בהרבה מתקנת שאר הברכות. ולכן רגילים לומר "תפלת שמונה עשרה", אף על פי שיש בה תשע עשרה ברכות), ויש מקום לומר ששמואל חתם את שמו בסיום הברכה כדרך המשוררים, בראשי תיבות, כך: ש'ובר א'ויבים ו'מכניע מ'ינים. ראשי תיבות שמו"א, והאות ל' נרמזת בראש הברכה, ל'מינים. אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל דחה דבר זה, משום שאין כל ראיה מרמז שכזה ללמד על נוסח הברכה הנכון. ועוד, שדבר רחוק הוא לומר ששמואל ירמוז את שמו בנוסח קללה על המינים.

אולם עדיין עומדים לנגד עינינו דברי מרן החיד"א, שחתימת הברכה צריכה להיות מעין הפתיחה, ולכן יש לסיים בנוסח "שובר אויבים ומכניע מינים" דוקא, כלשון פתיחת הברכה "למינים ולמלשינים".

אלא שמרן רבינו זצ"ל הביא ראיות לכך שהנוסח הנכון הוא "שובר אויבים ומכניע זדים". ולא מרן זצ"ל הוא שחידש את הנוסח, אלא שדעת רוב ככל הפוסקים כך היא, שכן כתב בספר שלמי ציבור, שלא מצא בדברי המקובלים הקדמונים נוסח כזה. וכן בנוסחאות כל הגאונים הראשונים נכתב "שובר אויבים ומכניע זדים", שכן הוא הנוסח בסידור רב סעדיה גאון, ובסידור רב עמרם גאון, ועוד. ומה שהקשה החיד"א שאין זה נוסח תחילת הברכה, יש ליישב, שבגמרא מבואר שזדים הם הפושעים, כלומר, בכלל זדים, כל הרשעים הגדולים, שבכללם גם המינים.

ובאמת שבתלמוד ירושלמי מבואר בפירוש שיש לחתום "זדים". וכן מפורש בכמה מדרשי חז"ל, ואם כן, אחר שמצאנו כן בדברי הירושלמי והמדרשים, ושכן הוא נוסח כל הקדמונים, בודאי שאין לנו להניח דבריהם, ויש לתפוס עיקר להלכה את הנוסח "שובר אויבים ומכניע זדים", שכן נהגו הקדמונים, וכן פסקו רוב הפוסקים, וכן העלה הגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים. ובספרו כף החיים כתב, שהגם שמרן החיד"א כתב שיש לחתום "מינים", בענין זה נטיתי מדרכו והבאתי ראיות מהראשונים שאילו היה רואה אותם מרן החיד"א היה חוזר בו.

והאריכו בזה רבים מרבותינו המקובלים, ודחו דברי הגאון החיד"א והרב חמדת ימים בענין זה.

גם שאר רבותינו המקובלים בעיר הקודש ירושלים נהגו לחתום "זדים", כפי שהעיד הגאון רבי עמרם אבורביע ז"ל בספרו נתיבי עם, שכן נוהגים המקובלים חסידי ישיבת "בית אל". ואפילו אחד המקובלים בזמנינו שתמיד פוסק כדברי המקובלים, האריך בענין זה, והעלה להלכה שיש לחתום "שובר אויבים ומכניע זדים", וכדברי מרן רבינו הגדול זצ"ל.

ועל כן העיקר להלכה בלי שום ספק, שיש לסיים "שובר אויבים ומכניע זדים". ולא טוב עושים אותם המדפיסים בסידורים שלהם "שובר אויבים ומכניע מינים", כאילו הוא נוסח קדום וקבוע בקהלות ישראל. שבאמת שורשו אצל הספרדים הוא מדברי הרב חיד"א ז"ל. ונוסח זה שהיה מצוי בעבר בסידור תפלת ישרים ובסידורים שעל פי נוסח החיד"א, החזיקו בהם חלק מבני חלאב (בסידור מגן אברהם) ומבני מרוקו (בסידור תהלת יצחק), ויש לתקן ולסיים את הברכה "שובר אויבים ומכניע זדים", ואין לחוש בזה למנהג שנהגו.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (ביום שלישי בערב, ליל יום רביעי) יחול יום ראש חודש אב. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמות, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים שיש לנהוג בהם, מפני שבחודש אב אירע החורבן, ואמרו חז"ל, שימים אלו הם ......

לקריאת ההלכה

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה


דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תש"פ

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. מנהג הספרדים אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, ו......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר עם דגים

לאחר שלמדנו בימים האחרונים כמה דינים הנוגעים לאכילת בשר וחלב, נדון בכמה הלכות הנוגעות לאכילת בשר דגים עם בשר של עוף או בהמה, ועוד ענינים השייכים לזה. דג שנאפה עם בשר אמרו בגמרא במסכת פסחים (דף עו:): "ההיא בינתא דאיטווא בהדי בישרא, אמר מר בר רב אשי, אסור לאכלה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר&quo......

לקריאת ההלכה

הלכות ערב תשעה באב

בספר המנהגים לרבינו אייזיק טירנא כתב שלא יטייל אדם בערב תשעה באב, וכן פסק הרמ"א, וכן נראה שפוסק מרן הרב חיד"א, והביאו דין זה עוד מגדולי האחרונים. ערב תשעה באב, בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית (אחרי חצות היום כמו שנבאר), אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין, ונהגו בזה איס......

לקריאת ההלכה

איסור כביסה ולבישת בגדים מכובסים בשבוע שחל בו תשעה באב, ודין בגד העשוי לספוג זיעה

במשנה בתענית (כו:) שנינו, שבוע שחל בו תשעה באב (כמו השבוע שלפנינו, כלומר, מיום ראשון הקרוב), אסור להסתפר ולכבס. וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך. ולמנהג האשכנזים יש לאסור לכבס החל מיום ראש חודש אב. מהות איסור "כיבוס" ואיסור כיבוס בימים אלו הוא אפילו אם אינו רוצה ללבוש הבגד עתה, אלא להניחו......

לקריאת ההלכה