הלכה ליום שני ט"ו אב תשע"ז 7 באוגוסט 2017

ההכנות לכבוד שבת – רבי יוסף ידיד הלוי

בגמרא במסכת שבת (כה:), אמרו: "מצוה לרחוץ בערב שבת במים חמים". וגם מי שתורתו אומנותו, כלומר, אדם שתמיד עסוק בתורה, כתבו הפוסקים, שעליו להתבטל מלימודו מעט, וללכת לרחוץ את עצמו בערב שבת, כדי שיכנס לשבת בנעימות כשהוא נקי. ויש להזהר כמה שאפשר שלא להתרחץ בסמוך מאד לכניסת השבת, כדי שלא יבאו לידי חילול שבת, וכן כדי שלא יכנסו לשבת בבהילות כשהם טרופים.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, היה רגיל בבחרותו, ללכת בימי שישי לבית הכנסת "צופיוף" בירושלים, כי שם שכנה ספרייתו העצומה והמיוחדת של הגאון רבי יוסף ידיד הלוי זצ"ל, שהגיע מחלאב לארץ ישראל, ונעשה עני מרוד. עד שקמו כמה אנשים נכבדים מעדת הבוכרים, ודאגו לו כראוי לכבודו, וקנו עבורו ספרים רבים שיוכל ללמוד בהם.

וסיפר מרן זצ"ל, שהוא היה רגיל לקחת איתו ביום שישי איזה פרי, כגון בננה וכדומה, או מעט ביסקויטים וכדומה, וכך היה לומד במשך כל היום בבית הכנסת "צופיוף". ושם היה לומד לעתים גם הגאון החסיד רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל. וסיפר הגאון רבי בן ציון זצ"ל, שמרן זצ"ל היה לומד, עד שהיה מתקרב זמן כניסת השבת, ואז היו רבי בן ציון ומרן זצ"ל הולכים לבתיהם כדי להתרחץ לכבוד שבת. וכמה פעמים אירע, שמרן זצ"ל היה ממשיך בלימודו "רק עוד כמה דקות", ולבסוף היה "מתעורר" משקיעותו בלימוד התורה רק כאשר היו הציבור מתחילים באמירת "מזמור לדוד" שלפני קבלת שבת...

נכון מאד להתרחץ ביום ששי דוקא, ולא ביום חמישי, כדי שיהיה ניכר הדבר, שרחיצה זו היא לכבוד שבת קודש. ומכל מקום כתב המרדכי, שאם אינו יכול לרחוץ ביום ששי, רשאי לרחוץ גם כן בליל ששי, כלומר, ביום חמישי בלילה, או אפילו ביום חמישי ממש, כל שאין לו אפשרות אחרת, כי כל מה שהוא סמוך יותר לשבת, ניכר יותר שהוא לכבוד שבת. והביאו דבריו רבותינו האחרונים, הבית חדש, ומרן החיד"א ועוד.

ומכאן שמי שהמים בביתו מתחממים על ידי דוד שמש וכדומה, ואין אפשרות שכל בני הבית ירחצו ביום שישי, הרי שהם רשאים לרחוץ את הילדים הקטנים ביום חמישי, ובני הבית המבוגרים ירחצו ביום ששי.

וכמו כן הדין לגבי תספורת, שמי ששערות ראשו ארוכות והוא צריך להסתפר, מצוה שיסתפר כמה שיותר סמוך לשבת. וכן מי שהוא מספר את שערות זקנו, מצוה שיסדר את זקנו סמוך לשבת כמה שניתן. ואם אינו יכול להסתפר ביום ששי, יסתפר בחמישי. וכן הדין לענין גזיזת הצפורניים, שיש לגזוז אותם בערב שבת לכבוד שבת.

ולענין גזיזת הצפורנים. כתב הרמ"א בשם האבודרהם, שכאשר גוזז את צפורניו לא יגזוז אותן כסידרן, אחת אחרי השנייה, כי יש סכנה בדבר, אלא יגזוז אותן כסדר "דבהג"א" בשמאלו, (האמצע הרביעית תחילה, ואחר כך השנייה וכו'), וכסדר "בדאג"ה" בימינו. וכן כתבו הרבה פוסקים לנהוג על כל פנים לכתחילה.

אולם למעשה, כתב מרן רבינו החיד"א, שרבינו האר"י ז"ל, שכל סודות התורה היו גלויים לפניו, לא היה נזהר בזה, והיה גוזז צפורניו כסדרן. אחת אחרי השנייה. וכן היה גוזז צפרני ידיו ורגליו באותו יום, אף על פי שיש מי שהזהיר על כך, שיש חשש סכנה בדבר. ואם רבינו האר"י לא חש לדברים אלו, בודאי שאין שום חשש סכנה בדבר.

ולכן מנהגינו לגזוז את הצפורניים כסדרן, אחת אחרי השנייה, וגם גוזזים צפורני הרגליים והידיים באותו יום.

ולסיכום: מצוה לרחוץ במים חמים בערב שבת. ויש להסמיך את הרחיצה כמה שניתן לשבת. כלומר, לרחוץ ביום ששי. ואם אי אפשר, ירחץ בחמישי בלילה, או בחמישי ביום. ומצוה להסתפר במקום הצורך בערב שבת. וכן מצוה לגזוז את הצפרניים בערב שבת. ומנהגינו לגזוז את הצפרניים אחת אחרי השנייה, ואין אנו חוששים למה שהזהירו בזה בכמה ספרים.

ואגב מה שהזכרנו את הגאון רבי יוסף ידיד הלוי זצ"ל. מספרים, שבבואו לירושלים, היה עני מרוד. ופגש את הגאון רבי אברהם חיים עדס זצ"ל, וסיפר לו על מצבו הקשה. אמר לו רבי אברהם, הנה אני מכיר כמה נדיבים נכבדים מהעדה הבוכרית, ואדבר עמהם בהקדם כדי שימנו אותך כרב עליהם וידאגו לך. אחרי כמה ימים, פנה רבי יוסף ידיד לרבי אברהם עדס, ושאל אותו, מה קרה עם אותם נדיבים שאמרת לי שתדבר איתם? השיב לו רבי אברהם, היו שלושה נדיבים שחשבתי לדבר איתם, האחד נפטר, השני חזר לבוכרה, והשלישי איבד את כל רכושו. ענה לו רבי יוסף ידיד, הנה נתקיים בי דברי הפסוק (תהלים, קמו): "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים, בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵֽין לוֹ תְשׁוּעָה, תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו". הנה אני בטחתי בנדיבים, וכל השלושה לשונות בפסוק התקיימו, האחד נפטר, "תצא רוחו", השני חזר לבוכרה, "ישוב לאדמתו", והשלישי ירד מנכסיו, "ביום ההוא אבדו עשתונותיו"...

שאלות ותשובות על ההלכה

אפשר לפרט לגבי גזיזת הצפורניים? מה הם הסיבות לכך שצריך לגזוז אותן כסדרן? ו' טבת תשע"א / 13 בדצמבר 2010

שלום רב!

אין סיבה לגזוז את הצפרניים כסדרן. אלא כוונתינו היא, שמותר לגזוז את הצפרניים כסדרן, אחת אחרי השנייה לפי סדר האצבעות, ואין צורך להקפיד על סדר מסויים.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ח) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך. מזלם של ישראל בחודש אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמו......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ח), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשנה זו (תשע"ח)

ערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשע"ח) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל ביום השבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שאסור......

לקריאת ההלכה


דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים

שמיעת מוזיקה וריקודים בימי בין המצרים אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה. וכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה, ומנהגי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת שאינם רואים אלו את אלו, אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים......

לקריאת ההלכה

החייבים בתענית תשעה באב, ודין תשעה באב בשנה זו

דין חולה שאין בו סכנה, זקן, יולדת חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב). זקן שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, וא......

לקריאת ההלכה

כניסת התענית - תשעה באב שחל במוצאי שבת

בברייתא במסכת תענית, (דף ל.), מבואר שגזרו רבותינו על חמשה עינויים שחייב כל אדם לנהוג בהם ביום תשעה באב, ואלו הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה (שהיו סכין את הגוף בשמן וכדומה), נעילת הסנדל (כלומר, נעילת נעליים העשויים מעור), ותשמיש המטה. ואמרו רבותינו (תענית ל ע"ב), כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה......

לקריאת ההלכה