הלכה ליום חמישי ה' תמוז תשע"ז 29 ביוני 2017

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

שלום בן סוליקה ז"ל וכן חיים בן חנה ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.
וגם לרפואה שלמה עבור חנה בת מסעודה, חן תחיה בת רחל ומזל בת רחל.

הוקדש על ידי

יצחק כהן

שאלה: האם יש להתיר, לאדם שאינו רואה בעיניו, שישתילו בעיניו קרניות שנלקחו מעיני אדם אחר שמת, או שיש איסור בדבר?

תשובה: הנה עצם השאלה האם מותר לעקור קרנית עין של מת, בכדי לשותלה על גבי עין של אדם אחר שאינו רואה, היא חמורה עד מאד, ונוגעת בכמה גופי תורה. ונסביר את הדברים בקצרה.

ראשית כל, ידוע ומפורסם האיסור החמור ליהנות מן המת, שהוא איסור חמור מן התורה. ומלבד איסור הנאה מן המת, עוד יש חיוב לקבור את כל חלקי המת בשלימותם, וכאשר עוקרים את קרנית העין מן המת, הרי שבכך מבטלים ממנה את מצות הקבורה. ועוד יש לדון בזה מצד מה שבשעה שמנתחים את עיני המת לעקור מהן את קרניות העינים, הרי שהמת מתנוול, ואיסור ניוול המת גם הוא איסור חמור מאד.

ולעצם הענין של נתיחת מתים לצורך בני אדם החיים, נשאלו בזה כבר גאוני הדור לפני למעלה ממאתים שנה. כי באותם השנים החלה להתפתח מאד חכמת הרפואה, והיו הרופאים נוהגים לנתח את המתים בכדי ללמוד על ידי הניתוח על תכונת אברי האדם, וכן בכדי לברר את השפעת המחלות שהיו נפוצות אז על האדם, בתקוה שעל ידי כך יוכלו להעלות ארוכה ומרפא לבני אדם אחרים שחלו אף הם במחלה. נמצא אם כן שעל ידי נתיחת המתים, תבא תועלת לחיים להחיותם, שעל ידי כן ידעו הרופאים אופני רפואה חדשים שלא היו ידועים עד אז.

וכאשר נשאל בדבר הגאון הנודע ביהודה, השיב, כי הדבר ברור, שגם אם יש להקל בנתיחת מתים בכדי לדעת איך לרפאות את שאר החולים, אין זה אלא במקום של פיקוח נפש מיידי ממש. ולדוגמא בנידון שהיה בימיהם, שפשטה בעיר מגיפת הכולירע, ורבים חללים הפילה, וחשבו הרופאים שעל ידי נתיחת גופות המתים מן המגיפה, יוכלו למצוא רפואה לשאר החולים. ובאופן כזה, כתב הנודע ביהודה, יש מקום להקל בנתיחת המתים, מפני שהדבר נוגע לפיקוח נפש, ואין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. ועל כן, על אף שניתוח המת הוא איסור מן התורה, מכל מקום לצורך פיקוח נפש הדבר מותר. אולם אם לא מצויה באותה שעה הסכנה, כלומר, אין כעת מגיפה בעיר, וגם אינה צפוייה להגיע בקרוב, חלילה להקל לנתח גופות מתים, בכדי לדעת כיצד לרפאות להבא מחלות שיצוצו. והטעם בזה, כי אם נאמר שכל דבר שהוא עתיד להביא לידי פיקוח נפש הרי הוא דוחה את כל התורה כולה, אם כן נתיר גם כן לרופאים ללמוד רפואה בשבת, ואף ליסוע בשבת בכדי ללכת ללמוד רפואה מפי מומחים. וכן נבא להתיר סלילת כבישים בדרך לבתי החולים בשבת, שהרי הדבר נוגע לפיקוח נפש. ועל ידי כן יוכלו להתיר הרבה גופי תורה. והדבר מנוגד בהחלט להשקפת התורה, כי אך ורק דבר שנראה בעין ממש שהוא נוגע לפיקוח נפש, מותר לעבור על אחת מכל מצוות התורה עבורו, אבל למען פיקוח נפש שאולי יוכל לבא ביום מן הימים בעתיד, אין להקל לעבור על אחת מכל מצוות התורה.

ולעומתו, דעת הגאון בעל ספר ערוך לנר, בשו"ת בנין ציון, שאפילו במקום פיקוח נפש אין להתיר נתיחת מתים, אלא אם הסכים המת לכך מחייו, שינתחו את גופו לאחר מיתה. וגם הוא האריך בדבר בכמה תשובות בספרו. ובדבריהם דנו הרבה גדולי האחרונים, המהר"ם שיק, והחתם סופר ועוד.
ומעתה נבא לנדון שאלתינו, כי יש מקום לומר, שניתוח המת ועקירת הקרנית ממנו עבור עיוור, נחשבים לפיקוח נפש. שהרי נזכר כבר בגמרא (עבודה זרה כח.) שסכנה בעין יכולה להביא סכנה לכל הגוף, אולם יש לדחות טעם זה, שלא אמרו כן בגמרא, אלא לגבי מחלה שפוגעת בעין, ומחמתה יכול להפגע גם כל הגוף, אבל אדם בריא שהוא עיור, אינו נחשב לאדם מסוכן שעלול למות מחמת עיורונו.

אולם הגאון בעל שרידי אש כתב, כי עדיין יש מקום לומר שנחשב הדבר לפיקוח נפש, שהרי העיור, עלול ללכת בדרך, וליפול לאיזה בור או על איזה מכשול, ועל ידי כן למות, שכן אינו רואה בעיניו. נמצא שעל ידי כך שיפקחו את עיניו, מוציאים אותו ממצב של ספק סכנת נפשות. והביא ראיה לדבריו.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, נשאל בזה לפני למעלה מחמישים שנה, מאת הגאון רבי בן ציון אבא שאול, ורבינו זצ"ל ערך עבורו תשובה ארוכה בענין זה, בה דן בכל צדדי השאלה, וכתב שדין השתלת קרנית העין אינו דומה לדין שאר אברי האדם, מפני שההנאה מקרנית העין על יד השתלתה בגוף חי אינה אסורה מן התורה בהנאה, אלא רק מדברי חז"ל, ועוד הביא צירופים רבים להקל בדבר. אולם למעשה כתב, שקשה להקל בדבר במתי ישראל, שהרי אנו חייבים בכבודם ומוזהרים שלא לנוולם לאחר מיתה, והעלה עוד חששות בדבר שאי אפשר להאריך בהן במסגתינו.

ועל כן לא כתב להקל בזה, אלא דוקא אם יטלו את קרניות העין ממתי הגויים, שאין איסור כל כך בהנאה מן המת הגוי, כשם שיש איסור בהנאה ממת ישראל. אבל ממת ישראל, אין להקל בדבר, שהרי אסור לנוולו ואסור להנות מגופו מן התורה.

אולם אם קשה מאד להשיג קרנית ממת גוי, כתב מרן הרב זצ"ל, שאם צוה המת מחייו לתרום את קרניות עיניו עבור החיים, הרי שמעיקר הדין יש מקום להקל בשעת הדחק גדולה כל כך לעקור ממנו את קרנית העין בכדי לפקוח עינים עיורות של יהודי אחר. (וכמובן יש להזהר מאד שלא ינוולו עוד את גוף המת, אלא במה שיש צורך חיוני לצורך עקירת קרנית העין בלבד), אבל אם יש אפשרות להשיג קרנית ממת גוי, אין להקל בדבר כלל.

ולסיכום: אדם שאינו רואה בשתי עיניו, מותר לקחת עבורו תרומת קרנית ממת גוי, ולהשתילה בעינו. וכן אם לא ידוע לו אם הקרנית היא מיהודי או מגוי, גם כן רשאי להקל ולקבל את תרומת הקרנית. אולם אין להקל לעקור קרנית מעינו של יהודי, אלא במקום שהמת צוה בפירוש מחייו שהוא תורם את קרנית העין שלו לאחר שימות. וגם בזה אין להקל אלא באופן שכמעט בלתי אפשרי להשיג קרנית ממת גוי. אבל אם יש אפשרות להשיג קרנית ממת גוי, אין להקל בדבר כלל ועיקר.

שאלות ותשובות על ההלכה

האם יהיה מוצר ליהודי לחתום על הסכמה בחייו לתרום את קרניות עיניו לאחר מותו? י"א תמוז תשע"ז / 5 ביולי 2017

מכמה וכמה טעמים, לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, אין לאדם יהודי לתרום אברים כלל לאחר מיתה.

האם אפשר לקבל את המקור לתשובה? י' תמוז תשע"ז / 4 ביולי 2017

שו"ת יביע אומר חלק שמיני חושן משפט סימן יא.

מה הדין לקרנית של חיה או בהמה, או ליתר דיוק, אילו וניתן להוסיף איבר של חיה או בהמה באדם (להצלתו), האם זה מותר על פי ההלכה? ח' תמוז תשע"ז / 2 ביולי 2017

מותר בהחלט, ואף עדיף לעשות כן מאשר לקחת אבר מבני אדם במקרה שהדבר אפשרי.

ידוע ע"פ חז"ל כי העיוור נחשב כמת: "ארבעה חשובים כמתים, אלו הן, עני, סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים" לפיכך אולי יש לשאול כי החזרת מאור עיניים לאדם הוא בבחינת הצלה ממוות ואולי בשל כך ראוי להתיר השתלת קרנית גם מיהודי, שהרי הדבר הוא כפיקוח נפש? ח' תמוז תשע"ז / 2 ביולי 2017

יש סברא כזו בהחלט, ולא רק בגלל שעור חשוב כמת, אלא גם בגלל שהעיור עלול ליפול ולהפצע וכדומה. ולכן לפקוח עיני עוורים הוא דבר חשוב יותר משאר עניני רפואה. אלא שאין זה פקוח נפש ממש, ועוד שלדעת מרן זצ"ל אין הדבר ברור כלל שמותר להשתמש באברים מנפטר יהודי בשביל הצלת נפשות, וזהו הנדון המפורסם של תרומת אברים מן המת על פי ההלכה. ולדעת הרבה פוסקים אסור לנוול מת אפילו להצלת נפשות. וכן דעת הגרא"י ולדנברג זצ"ל. וכמה גאונים כתבו שאפילו אם יש היתר לעשות כן, הדבר תלוי ברצונו של הנפטר, כי יש לו זכות לדרוש שלא ינוולו את גופו לאחר מיתה אפילו להצלת נפשות. והדברים ארוכים בדברי הפוסקים, וגם אנו הארכנו בזה בספר רוח יעקב.

מה לגבי תרומת איברים, שאדם בחייו חותם למען יוכלו להשתמש באיבריו אחר פטירתו? (אד"י) 
האם מותר לחתום? וכן לקבל איבריו של מת שצווה בחייו שזה אפשרי? כ' סיון תש"ע / 2 ביוני 2010

שלום רב!

אין לחתום על כרטיס אדי. משום שהנסיון הוכיח, שאי אפשר על פי ההלכה לסמוך על קביעת המוות המוחי על ידי הרופאים כפי שקביעה זו מתבצעת כיום.

וזאת מלבד מחלוקת הפוסקים בדבר מוות מוחי, אם הוא נחשב כמוות, וכן מבלי להתייחס לשאלת עקירת אברים אפילו ממי שמת לגמרי. שגם בפרטים אלה יש מחלוקת.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

לאחרונה עסקתם בהלכה האם מותר להשתיל לאדם עיוור עין.

האם לאדם עיוור מותר לעלות לספר תורה?

אנו יודעים שאם אדם עיוור ירא שמים עולה לספר תורה  וחוזר מילה במילה אחר בעל הקורא הבעיה נפטרת.
אנו רוצים לקבל הלכה מדויקת בענין הזה כי שמענו דבר לא ברור שהרב עובדיה שיחיהחזר בו בענין זה.
תודה רבה.
ח' סיון תש"ע / 21 במאי 2010

שלום רב!

מרן רבינו שליט"א, דן בענין זה בכמה מקומות. ולענין הלכה, פסק בספרו שו"ת יביע אומר חלק תשיעי (אורח חיים סימן כג אות ז) שעדיף יותר שהסומא (העיור) לא יעלה לספר תורה. שכן דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו.
אולם אם עלה לתורה, אין מוחין בידו, מפני שיש כמה פוסקים שכתבו להקל בזה. ולכן לכתחילה עדיף יותר שלא יעלה לספר תורה, אך אם מחמת כן נגרמת לו בושה או עוגמת נפש, יש מקום להקל בדבר.

בברכת התורה, תזכו להגדיל תורה ולהאדירה מתוך בריאות ושמחה ואושר, עד ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו. אמן.
הלכה יומית.

לכאורה מה ההבדל בין השתלת קרנית, שמאד קשה להתיר, לבין השתלת כליה שהרב כתב שמותר? ד' סיון תש"ע / 17 במאי 2010

שלום רב!

גם לענין השתלת קרנית כתבנו שלדעת מרן שליט"א יש מקום להקל בדבר בשעת הדחק וכו', וכמו שפירטנו. וההבדל הפשוט בין כליה לקרנית, שהכליה נלקחת מאדם שהוא חי, מה שאין כן קרנית שהיא נלקחת מאדם שמת כבר.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

דיני ברכת האילנות

זמן ברכת האילנות בדברי חכמינו שתיקנו את ברכת האילנות, וכן בדברי הפוסקים, נזכר כי הזמן הראוי לברכת האילנות הוא בימי ניסן שאז דרך האילנות ללבלב ולהוציא ניצנים. ובפשיטות נראה שדוקא בימי ניסן, תיקנו רבותינו לברך ברכה זו, אבל בזמנים אחרים, אין לברכה. מדינות בהן האילנות פורחות בזמנים אחרים אך בארצות......

לקריאת ההלכה

זמן הדלקת נרות חנוכה

לכתחילה, (כלומר, הזמן המועדף ביותר להדלקת נרות חנוכה), צריך להדליק נרות חנוכה מיד בצאת הכוכבים, דהיינו כשתים עשרה דקות לאחר שקיעת החמה בימים אלו, ויש מהאשכנזים שנהגו להדליק מיד עם שקיעת החמה. הזמן המוקדם ביותר להדלקת נרות חנוכה אין להדליק נרות חנוכה קודם זמן שקיעת החמה או צאת הכוכבים. (מלבד בערב......

לקריאת ההלכה

נר חנוכה במוצאי שבת

השנה, התשע"ז, נתחיל להדליק נרות חנוכה במוצאי שבת הקרובה, פרשת וישב. במוצאי שבת, מדליקים בבית הכנסת נרות חנוכה, ואחר כך מבדילים על הכוס, כדי לאחר את יציאת השבת כמה שאפשר. ואף על פי שהמדליק נרות חנוכה, פורק מעליו את קדושת השבת, מכל מקום טוב להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת אחר תפלת ערבית, שהרי כל ......

לקריאת ההלכה


"זכר למחצית השקל" – התשע"ז

נוהגים לתת לפני פורים מעות "זכר למחצית השקל", כמו שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. ונוהגים לגבות את המעות בבית הכנסת בליל פורים קודם קריאת המגילה, וכמו שאמרו חז"ל (מגילה דף יג ע"ב) "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים ש......

לקריאת ההלכה

סדר ליל פסח – "קדש"

סדר ליל פסח המפורסם: "קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שולחן עורך צפון ברך הלל נרצה", סידרו רבינו רש"י הקדוש. ועל פיו נהגו בכל תפוצות ישראל לנהוג בסדר ליל פסח, כפי שנדפס במחזורים ובהגדות. ובזמנינו מצויים בכל מקום ספרי "הגדה של פסח" מתוקנים שבהם מפורט היטב כיצד......

לקריאת ההלכה

עיקר דין החמץ והקטניות בפסח

מהות החימוץ נאמר בתורה (שמות יג) לענין ימי הפסח: "מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך". וענין החימוץ שאסרה התורה, הוא שבהתחבר קמח דגן עם המים, ושוהה כך זמן מתאים, משתנה ההרכב הפנימי של הקמח ומתחיל להחמיץ, ומרגע שהחמיץ, אסור אותו החמץ בפסח באכילה ובהנאה, ......

לקריאת ההלכה

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה