הלכה ליום חמישי כ"ג חשון תש"פ 21 בנובמבר 2019

קוניאק – ברנדי – שמפניה – היהודים שנסחפו בספינה

אתמול, ביארנו את עיקר הדין, שגזרו רבותינו איסור חמור על יין של מי שאינו יהודי, שהוא אסור בשתיה, ובדרך כלל הוא אסור גם בהנאה.

ומעתה נסביר כמה פרטים בענין זה:

שמפניה
לגבי "שמפניה" שאין עליה הכשר, אין ספק כלל בדבר שהיא אסורה בהחלט בשתיה, כל שלא נעשתה תחת השגחת גוף כשרות מוסמך. וטעם הדברים הוא, משום שהשמפניה, יין גמור היא, אלא שלא נגמרה תסיסתו בחביות, ולכן עוד הוא מפעפע בבקבוק, אבל דינו כדין יין לכל דבריו, וברכתו "בורא פרי הגפן", ולכן אם אין עליו כשרות, הרי הוא אסור בהחלט בשתיה.

קוניאק - ברנדי
ולגבי משקה "קוניאק", עלינו להביא מה שכתב מרן השלחן ערוך (סימן קכג) בענין זה בזו הלשון:

"אגואה ארדיינטי" (שהוא משקה שדימוהו הפוסקים לקוניאק), של סתם יינם (שעושים אותו מיין של גוים), אסור בהנאה כמו היין עצמו. וכתב הרמ"א, פירוש, יין שרוף שעושים אותו מיין נסך, אף על פי שהוא רק זיעה מן היין, הרי הוא כמו האיסור עצמו.

כלומר, גם משקה שמיוצר מיין שמרתיחים אותו ואפילו מאדים של יין, אם עשאוהו מיין נסך, אסור לשתות ממנו או ליהנות ממנו. ומכאן אנו למדים לגבי "קוניאק" (או זה שנעשה בשאר המקומות ונקרא "ברנדי"), שהוא יין שעובר תהליך של הרתחה והתאדות ויישון במשך כמה שנים, שדינו כדין יין ממש, ואף על פי שברכתו היא "שהכל נהיה בדברו", מכל מקום לגבי איסור יין נסך, דינו כדין יין ממש, שהרי כולו עשוי מיין.

תמיהתו של מרן זצ"ל
אלא שבספר  "אוצר המכתבים" שחיבר הרה"ג ר' יוסף משאש זצ"ל (רבה של חיפה, בן דודו של אביו של הגאון רבי שלום משאש זצ"ל) כתב להצדיק את מנהג אותם שמיקלים בזה, מפני שלשון הרמ"א "שעושים אותו מיין נסך", משמע, שאיסור זה הוא דוקא אם עושים את המשקה מיין שניסכוהו לעבודה זרה ממש, אבל סתם יינם של גוים, שלא נודע אם ניסכוהו לעבודה זרה, אין איסורו חמור כל כך לאסור גם את המשקה היוצא ממנו. ומאחר ועבודה זרה אינה מצויה כל כך בזמננו, (כלומר, אין הדבר שכיח שינסכו יין לעבודה זרה שלהם), לכן פסק הלכה למעשה שלדעתו בזמנינו יש להקל לשתות מן המשקאות המיוצרים מזיעת היין, והוא הדין למשקה הקוניאק.

ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל תמה על דבריו הפלא ופלא, מאחר ומקור דברי מרן השלחן ערוך בענין זה, הם מדברי הריב"ש, ובדברי הריב"ש מפורש שהוא הדין לכל "סתם יינם" של גוים, שהואיל ואסרוהו חכמים, אסרו גם משקאות המיוצרים ממנו, ולפיכך פסק מרן רבינו זצ"ל לאסור בהחלט שתיית משקאות המיוצרים מן היין, כל שאין עליהם הכשר מוסמך.

ובאמת שיש להוסיף על זה, כי כל דברי הפוסקים שהזכרנו, אינם מוסבים אלא על משקאות המיוצרים מאדים של יין וכיוצא בזה (כדרך ייצור "עראק"), אולם קוניאק, כלל אינו מיוצר מאדים של יין שיהיה שייך בכלל לדון בו להיתר, רק הוא יין מזוקק בבישול ארוך, שאחר זיקוקו מיישנים אותו כמה שנים עד שמגיע לטעמו, והלא הוא יין ממש לענין האיסור של יין נסך, ועל כן הדבר ברור לאסור בזה מכל וכל, ויש למחות ביד הנוהגים להקל בזה מטעמים בלתי נכונים, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר.

מי שנכשל בסתם יינם
ומעשה שסיפר החסיד רבי יוסף יעבץ (גיסו של בעל העקדה), שחי בתקופת גירוש ספרד, שפעם אחת נסעו שני יהודים וברחו מספרד למדינה אחרת. ולאחר שהפליגו בים פרצה סערה, ואונייתם טבעה, ובניסי ניסים הצליחו אותם השניים לתפוס בגזירי עצים, עד שנסחפו והגיעו חזרה לחופה של ספרד. ושם היה עליהם להסתיר את יהדותם.

מאחר ולא היה להם דבר מלבד הבגד שעל עורם, פנו איש איש ודפקו על דלתות הבתים, אם יש אדם המוכן להכניסם לכמה ימים בצל קורתו, עד שיתאוששו וישובו להפליג למחוז חפצם. ואמנם כל אחד מהם התארח בבית אחר, ושם אכלו ושתו ממה שהגישו לפניהם במשך כמה ימים, עד שנפרדו מהמארחים שהיטיבו להם, ושבו לנמל כדי להפליג בספינה. אחד מהם, בטרם צאתו מבית מארחו, פנה אליו המארח ואמר לו: הכרת פניך ענתה בך שאתה יהודי, דע לך כי גם אני יהודי אנוס, וכל האוכל שאכלת בביתי הכל היה בתכלית הכשרות, ואני שוחט עופות במרתף הבית, ואת היין אני מייצר בעצמי. שמח אותו יהודי שמחה רבה, ונפרד ממארחיו לחיים טובים ולשלום.

כאשר נפגשו שני היהודים בנמל, סיפרו זה לזה את הקורות אותם. וכאשר הגיעו למחוז חפצם, פנה היהודי השני, אל הרב, ושאל אותו ביגון ובבכי, מדוע זה חברי, זכה לאכול ולשתות בבית של יהודי כשר ואילו אני לצערי הרב נאלצתי לאכול נבלות וטרפות בביתו של גוי? השיב לו הרב, אמור נא, האם אי פעם נכשלת במאכלות אסורות? חשב היהודי והשיב, כי אמנם פעם אחת לפני שנים רבות, הלך לטייל עם חבריו לצוד ציד ביער, ושם הניחו חבריו כמה סוגי גבינות מיוחדות, ויין משובח. "לא יכולתי לעמוד בפיתוי, וטעמתי מהמאכלים גם אני, אולם חלילה לי להכניס לפי מאכל שיש בו איסור גדול כמו נבלות וטרפות"! השיב לו הרב: חברך שנזהר שלא להכניס לפיו דבר איסור, שמרו אותו מן השמים שלא יבוא לידי מכשול לעולם, אולם אתה שזלזלת באיסור גבינות ויין של גויים, לא היית ראוי שיעשו איתך חסד כזה מן השמים!

ה' יזכנו שלא יכנס ולא יצא מפינו שום דבר איסור לעולם.

הלכה יומית מפי הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א

שם החתן ושם חמיו זהים, לבטל החתונה?
לחץ כאן לצפייה בשיעורים נוספים

הלכות אחרונות

"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

נדה ע"ג א'

שאלות ותשובות על ההלכה

האם גם עבור ברנדי וקוניאק צריך לברך 'בורא פרי הגפן'?
(הבנתי ששמפניה זה בורא פרי הגפן) ט"ז אייר תש"ע / 30 באפריל 2010

שלום רב!

שמפניה ברכתה בורא פרי הגפן. ברנדי ברכתו שהכל נהיה בדברו. ואם בירך עליו בורא פרי הגפן, יצא ידי חובה בדיעבד.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

"קדיש"

אדם שנפטר מן העולם, מוטל על בניו שנשארו אחריו להקפיד באופן מיוחד להתפלל בכל יום שלוש תפילות במנין, כדי שיוכלו לומר קדיש על האב או האם. וכן אדם שחלילה נפטר בנו או בתו או אחיו או אחותו, יאמר קדיש לעלוי נשמתם. ומי שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים, טוב לשכור עבורו תלמיד חכם שיאמר קדיש לעלוי נשמתו.......

לקריאת ההלכה

כיבוד הורים אחרי פטירתם

כשם שחייב אדם לכבד את הוריו בחייהם, כך עליו לכבדם לאחר מותם. ובודאי שאסור לו גם כן לזלזל בהוריו אחרי מותם. ובברייתא במסכת קידושין (דף לא:) מובא: היה הבן אומר דבר שמועה בשם אביו לאחר פטירתו, יאמר "כך אמר אבא הריני כפרת משכבו". כלומר, בכל פעם שמזכיר את אביו אחר מותו יוסיף "הריני כפר......

לקריאת ההלכה

דין קימה בפני אביו או רבו – תשובת מרן זצ"ל לנכדו

כל ההלכות שאנו מזכירים לגבי מורא אב ואם וכדומה, שוים בחיובם הן כלפי הבן והן כלפי הבת. ומה שאנו כותבים לעתים בלשון בן ואביו, או בת ואמה, אין זה אלא למשל ודוגמא בלבד. בעת שרואה הבן את הוריו עוברים לפניו, חייב לעמוד בפניהם מלא קומתו, דהיינו, עמידה ממש. אבל בגמרא (קידושין לג:) אמר רבי אבא אמר רבי ......

לקריאת ההלכה

כבוד חמיו וחמותו – מסימני סוף הגלות

בילקוט שמעוני אמרו, אמר לו דוד לשאול, "וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי", (כלומר, דוד המלך קרא לחמיו שאול בתואר "אבי"). ומכאן למדו רבותינו שחייב אדם בכבוד חמיו כשם שחייב אדם בכבוד אביו, שהרי השווה הכתוב את חמיו לאביו. וטעם הדבר שחייב אדם לכבד את חמיו, מפני ש......

לקריאת ההלכה


על מי מוטל העול הכספי של הטיפול בהורים

הזכרנו כבר, שמכלל מצות כבוד אב ואם, נמצאים כל עניני הכבוד, כגון לדאוג להאכיל ולהשקות את הוריו כפי רצונם, ובכלל זה, כאשר ההורים מבוגרים מאד ואינם יכולים לדאוג לעצמם, על בניהם ובנותיהם לדאוג להם למאכל ומשקה ובגדים וכל כיוצא בזה. ודבר ידוע, שככל שהילדים נוהגים כבוד עם הוריהם בזקנתם, על ידי זה זוכים אף ......

לקריאת ההלכה

האב שמחל על כבודו ועל מוראו

הדברים שנדון בהם היום, הם יסודיים ביותר בהלכות כיבוד הורים. ביארנו בימים האחרונים, כמה עיקרי דינים השייכים לכיבוד אב ואם, ולמורא אב ואם. שיש דינים ששורשם נובע מן החיוב "לכבד" את ההורים, כגון להאכילם ולהשקותם וכדומה. ויש דינים ששורשם נובע מן החיוב "לירא" מן האב ומן האם, כגון, מ......

לקריאת ההלכה

מחללי שבת לגבי יין נסך

בהלכות הקודמות ביארנו את עיקר הדין של איסור "סתם יינם" של הגויים, שגזרו רבותינו על יינם של הגויים, או יין שנגע בו גוי, שהוא אסור לישראל בשתיה. ויש מקרים שהוא אסור גם בהנאה ולא רק בשתיה. אדם שאינו שומר מצוות ולגבי אדם שאינו שומר תורה ומצוות, ובכלל זה גם אינו שומר שבת, מבואר בדברי רבותי......

לקריאת ההלכה

קריאה בשם אביו או אמו – הנהגות ממרן זצ"ל

שאלה: האם מותר לקרוא לאבא בשמו הפרטי, והאם מותר לקרוא לחבר ששמו כשם האב בשמו הפרטי? תשובה: אסור לבן לקרוא לאביו או לאמו בשמם, וכגון שקוראים לאביו שמואל, אסור לו לקרותו "שמואל" אלא קוראו "אבא". ודין זה נפסק בפירוש בגמרא. שאדם צריך להתיירא כשמזכיר שם אביו או שם אמו משום כבודם, ב......

לקריאת ההלכה