הלכה ליום רביעי ד' תמוז תשע"ז 28 ביוני 2017

תרומת כליות

שאלה: חולה כליות באופן רציני עד שנשקפת סכנה לחייו, האם רשאי חברו לתרום לו אחת מכליותיו בכדי להציל את חייו?

תשובה: הנה בראשית הדברים יש להסביר, כי עצם הניתוח שעובר אדם התורם כליה לחבירו, אינו מסוכן כל כך לתורם הכליה, מפני שלפי התפתחות הרפואה בשנים האחרונות, כתשעים ותשעה אחוזים מתורמי הכליות, חוזרים לאחר התרומה לבריאות איתנה.

ומעתה נבא לדון בשאלתינו, כי באמת נחלקו הפוסקים אם רשאי אדם להכניס את עצמו בספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה. וכגון אדם שרואה את חבירו טובע בשטף מים רבים, והוא יודע בחבירו שודאי יטבע במים, שהרי אינו יודע לשחות, אבל הוא, המציל, יודע לשחות היטב. אולם לפי מצב הדברים שהמים גועשים ורועשים מאד, יתכן שגם הוא (המציל) יטבע כאשר ינסה להציל את חבירו. ונחלקו הפוסקים אם רשאי להכניס את עצמו לספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה, או שמא אינו רשאי.

ולענין הלכה, הסכימו רוב הפוסקים שאין לאדם להכניס את עצמו בספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה. וכן פסק רבינו הרדב"ז. והוסיף, שהמחמיר להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו, הרי זה חסיד שוטה, שנוהג שלא כדין.

ועל פי הדברים האלה, כתבו כמה מגדולי הפוסקים בדורינו, הגאון רבי יצחק וייס זצ"ל, והגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, ועוד, שאסור לאדם לתרום כליה לחבירו, מאחר ועצם הניתוח להוצאת הכליה כרוך בספק סכנה, והרי אסור לו לאדם להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה.

אולם מרן הרב זצ"ל, אחר שדן בארוכה בענין זה, העיר, שלא נחלקו הפוסקים אם רשאי אדם להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו, אלא באופו שהסיכון היה ניכר באחוזים ניכרים, אבל לאור התפתחות חכמת הניתוח בשנים האחרונות, ירד הסיכון עד כדי כך שאינו מיעוט הניכר כלל, ואין לחוש לו להחשיבו בספק סכנה. ומעתה נראה שאף לדברי הגאונים שהזכרנו שאסרו את הדבר, בזמנינו העיקר להלכה שיש להקל בזה. והביא רבינו זצ"ל סיוע גדול לדבריו, מדברי הרדב"ז, שכתב, שמה שכתב הרמב"ם (בפ"א מהלכות רוצח) שכל היכול להציל נפש מישראל ולא הצילו עובר על מה שנאמר בתורה "לא תעמוד על דם רעך", זהו אפילו באופן שיש "קצת סכנה" למציל, כגון שרואה את חבירו טובע בנהר, או לסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, שבכל אלה יש קצת ספק סכנה למי שבא להציל, ואף על פי כן חייב להציל. ומבואר אם כן בדברי הרדב"ז, שבספק סכנה קלוש, שאינו ספק שקול, מותר לאדם להכניס עצמו בספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה.

ועל כן להלכה, העלה מרן רבינו הגדול זצ"ל, כי מותר וגם מצוה לאדם לתרום כליה אחת מכליותיו להצלת אדם מישראל השרוי בסכנת מחלת כליות. וראויה מצוה זו להגן אלף המגן. ומכל מקום בודאי שלא יעשו כן אלא על ידי רופאים מומחים, ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

והשם יתברך ישלח דברו וירפא לכל חולי עמו ישראל, כאמור, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.

שאלות ותשובות על ההלכה

האם מותר לחתום על כרטיס "אדי" לתרונת אברים. כי זה גם הסכמה של התורם מחיים, וזה גם לפיקוח נפש לאדם שיוכל לחיות עם האברים החיוניים. כך שזה דומה לתרומת כליה.. מה דעת תורה בנושא? ט' תמוז תשע"ז / 3 ביולי 2017

לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, ולדעת רוב הפוסקים, אסור לחתום על כרטיס אד"י.

ע"פ המבואר, אמאי אינה חובה לתרום כליות כדי להציל חבירו הואיל ואין כאן סכנה ניכרת וכמבואר לגבי להצילו מן הנהר אפ' כשיש קצת סכנה ? ד' אייר תש"ע / 18 באפריל 2010

שלום רב!

לגבי תרומת כליות. בדברי הרדב"ז שכתב שאדם רשאי להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חבירו, הרב דן רק מתי אין איסור לסכן עצמו כדי להציל את חבירו. אבל לא לענין חיוב. כי חיוב שייך דוקא בסיכון קטן "שאינו ניכר" (כלשונו, כפי שאמר לנו בעצמו), ובתנאי שאינו מאבד אבר מאבריו, אבל אם מאבד איבר מאבריו, ודאי שלא ניתן לחייבו לעשות כן אפילו לחיי חבירו. ואפילו מן המת לדעת רה"פ אין חיוב לקחת אבר ממנו להציל את חבירו. לכן השאלה היא לגבי אם יש איסור לעשות כן, וע"ז מביא הרב את הרדב"ז בלשונות הרמב"ם שאין איסור כל שהסכנה היא בגדר מיעוט. ולענין אם יש חיוב לעשות כן, זה ודאי שאין, ואפילו לא לאביו, רק אם ירצה לעשות כן מצוה עביד. וז"ב.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

רציתי לדעת האם אפשר לחתום על כרטיס אדי, שזה כרטיס שאתה מסכים לתרום איברים כשתמות בשביל להציל הרבה חיים של אחרים רציתי לדעת מבחינה הלכתית כי מה עדיף שהאיברים האלו ייאכלו  בקבר מאשר יהיו בשביל להציל חיים. והיות שאני לא מבין בהלכות והייתי רוצה לקום בתחית המתים רציתי לעשות את זה רק לפי ההלכה מה דעתו של מרן בענין זה? ד' אייר תש"ע / 18 באפריל 2010

שלום רב!

ענין תרומת אברים שאליו מתייחס כרטיס אדי, תלוי בדרך כלל בשאלת קביעת זמן המוות. והנה אף על פי שדעת רבים מן הפוסקים שמוות מוחי נחשב למוות סופי של האדם, מכל מקום עצם קביעת המוות המוחי צריכה להעשות על ידי רופאים יראי שמים הבקיאים בהלכה.

והמציאות כיום היא, שההסתדרות הרפואית מסרבת בכל תוקף לקבל עליה את הנחיות הרבנות הראשית לישראל (מלפני כעשרים שנה) בענין קביעת זמן המוות, ולכן פעמים רבות מאד (ואולי אף ברוב הפעמים) נקבע המוות המוחי בצורה שאינה נכונה על פי ההלכה. ואנו בעצמנו נוכחנו לראות בכמה בתי חולים בארץ, שהרופאים קבעו את המוות המוחי בצורה לא נכונה, על פי השערת השכל, ולא לפי הבדיקות כלל. מלבד כל זה, ניוול המת אחרי הפטירה גם כן צריך שיעשה בצורה נכונה, וגם אם יש צורך בהוצאת איזה אבר, אין בשל כך היתר לנוול את כל גופו של האדם. וכל זה מבלי להכנס לעצם המחלוקת האם רצוי לתרום אברים לאחר המוות. ולעת עתה הדברים מתנהלים בצורה שאינה נכונה בשום אופן לפי ההלכה, לפי דעת כל הפוסקים. לכן לדעת מרן רבינו הגדול שליט"א, אין לחתום על כרטיס אדי בשום אופן. ואם באה שאלה הלכה למעשה בחולה שמת מוחו ורוצים לתרום אבריו, אז יש לעשות שאלת חכם אצל אחד מגדולי הדור.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

סדר ליל פסח – "קדש"

סדר ליל פסח המפורסם: "קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שולחן עורך צפון ברך הלל נרצה", סידרו רבינו רש"י הקדוש. ועל פיו נהגו בכל תפוצות ישראל לנהוג בסדר ליל פסח, כפי שנדפס במחזורים ובהגדות. ובזמנינו מצויים בכל מקום ספרי "הגדה של פסח" מתוקנים שבהם מפורט היטב כיצד......

לקריאת ההלכה

החמץ והקטניות בפסח – שנת התשע"ח

מהות החימוץ נאמר בתורה (שמות יג) לענין ימי הפסח: "מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך". וענין החימוץ שאסרה התורה, הוא שבהתחבר קמח דגן עם המים, ושוהה כך זמן מתאים, משתנה ההרכב הפנימי של הקמח ומתחיל להחמיץ, ומרגע שהחמיץ, אסור אותו החמץ בפסח באכילה ובהנאה, ......

לקריאת ההלכה

בדיקת וביטול חמץ

דין בדיקת חמץ אור לארבעה עשר בניסן שיחול השנה (תשע"ח) ביום חמישי בלילה (ליל יום שישי), בודקין את החמץ לאור הנר. וצריך שיהיה הנר של שעוה, (או משמן פרפין מוקשה כפי שמצוי בזמנינו), כתקנת חז"ל. ואם אין לו נר, אבל יש לו פנס קטן שיכול להכניסו למקומות שצריך לבדוק בהן כהוגן, מותר לבדוק עם פנס כזה......

לקריאת ההלכה


"זכר למחצית השקל" – התשע"ח

נוהגים לתת לפני פורים מעות "זכר למחצית השקל", כמו שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. ונוהגים לגבות את המעות בבית הכנסת בליל פורים קודם קריאת המגילה, וכמו שאמרו חז"ל (מגילה דף יג ע"ב) "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים ש......

לקריאת ההלכה

"מרור" "שולחן עורך" "צפון" – אזהרת מרן זצ"ל - והבהרה בענין סיגריות אלקטרוניות בפסח

--------------------------- הבהרה: בענין מה שפרסמנו, כי לדעת מרן זצ"ל מותר להשמש בפסח בסיגריות רגילות (מלבד הבעיה הכללית בעישון סיגריות בכל ימות השנה, כי הן מסוכנות לבריאות). יש לציין כי לפי מה שנתפרסם, בסיגריות אלקטרוניות יש חשש תערובת חמץ. ונתברר שטעם הנוזל בתוכן אינו פגום כלל (רק שאי אפשר......

לקריאת ההלכה

כלי פסח

בהלכות הקודמות הזכרנו שאין להשתמש בפסח בכלי חמץ, מפני שהם בלועים מחמץ כמו שהסברנו. והנה דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית, ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג הפסח. בזמנינו, שאנו חיים בדורות של שפע שמשפיע ה' ......

לקריאת ההלכה

זהירות בעניני חמץ

איסור אכילת והנאה מן החמץ נאמר בתורה (שמות יג) לענין ימי חג הפסח "מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך". ובגמרא במסכת פסחים (דף כא: ועוד), למדו רבותינו ממדרש הפסוקים, שהחמץ בפסח אסור באכילה, וכמו כן הוא אסור בהנאה, שאפילו אם הוא אינו אוכל מן החמץ בפסח, אס......

לקריאת ההלכה