הלכה ליום שלישי ז' חשון תש"פ 5 בנובמבר 2019

לקיחת תרופות בשבת

דין נטילת תרופות בשבת
בדברי רבותינו במסכת שבת, מבואר שכל מיני רפואות, אסור לעשותן בשבת. ובכלל זה, לקיחת תרופה המרפא איזה חולי וכדומה. וטעם האיסור בזה, הוא מחמת גזירת חכמים, משום "שחיקת סממנים". שראו רבותינו חכמי התלמוד, שהאדם מחמת הבהלה שיש לו במקום חולי שלו או של קרובו, עלול לבא לידי איסור תורה בהכנת התרופה לחולה, למשל על ידי שחיקת הסמננים לתרופה, (דהיינו טחינת העשבים לתרופות שהיו נוהגים בימים ההם), ועל כן אסרו להשתמש בשבת בכל סוג שהוא של תרופה. (אך לפי מה שיבואר, יש אופנים שמותר להתרפאות בשבת).

יש אומרים שבזמנינו שלא רגילים לייצר תרופות בבית, לא שייכת גזירה זו. ולדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, יש לצרף דיעה זו להקל בכמה מקרים.

תרופה של הצלת נפשות
כתב מרן הבית יוסף (סימן שכח) בשם רבותינו הראשונים, כי ברור הדבר שלא אסרו רבותינו שום דבר, במקום פיקוח נפש ממש, כלומר, כאשר יש חשש שמחמת החולי יבא החולה לידי מיתה, שהרי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, ואפילו במקום ספק פיקוח נפש, חובה לחלל את השבת, ואפילו אם יש כמה ספקות לומר שאין מדובר בפיקוח נפש, לעולם מחללין את השבת עבור חולה כל שיש צד שיוכל לבא מתוך חוליו לידי סכנה. ואפילו במלאכות האסורות מן התורה, כגון נסיעה ברכב וכדומה, חייבים לעשותן עבור פיקוח נפש. ולא גזרו רבותינו על איסור נטילת תרופות בשבת, אלא לחולה שיש לו איזה מיחוש (כאב או חוסר נוחות), אבל הוא מתהלך כבריא, שאז אסור לו לקחת תרופה לחוליו.

למי מותר ליטול תרופות בשבת?
אדם הסובל מעט מחוסר נוחות בבטנו ביום השבת, אסור לו לקחת תרופה שמרפא את החולי ממנו הוא סובל. וכן אדם הסובל מצינון או משיעול בשבת, אסור לו לקחת תרופה לרפא את החולי ממנו הוא סובל. אבל אם גדול הסבל שלו עד כדי כך שהוא חולה בכל גופו או שהוא צריך כבר לשכב במיטה, אף על פי שלא נשקפת סכנה לחייו של החולה, מכל מקום מותר לו לקחת תרופה לרפא את חוליו, כי בחולה כזה לא גזרו רבותינו איסור משום שחיקת סממנים. וכל שכן במקום פיקוח נפש ממש, שאז מותר לעשות עבור החולה כל מה שיצטרכו עבורו לרפואתו.

דין ילד קטן
ילדים, עד גיל תשע שנים, לא שייכת בהם גזירת רבותינו בענין רפואות בשבת. ולכן מותר לתת להם תרופות, וכל כיוצא בזה בשבת. (חזון עובדיה שבת, חלק ג, עמוד שסא).

ולסיכום: אדם שאינו חולה ממש, רק הוא סובל מאיזה מיחוש, כגון שיעול או כאב בטן, והוא הולך כבריא, אסור לו ליטול בשבת תרופות המרפאות את החולי שלו. אבל אם חלה כל כך עד שכל גופו דואב בחוליו, או שהוא נאלץ לשכב במיטה, מותר לו ליטול תרופות לרפואתו. וילד עד גיל תשע, מותר לו ליטול תרופה בשבת.

ויש בזה עוד פרטי דינים מרובים, וכפי שיבואר בהלכה הבאה.

הלכה יומית מפי הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א

באמצע "שמונה עשרה" הופעלה אזעקה, מה יעשה?
לחץ כאן לצפייה בשיעורים נוספים

הלכות אחרונות

"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

נדה ע"ג א'

שאלות ותשובות על ההלכה

מה הדין בחולה לב שלוקח תרופות קבועות במשך שנים, אף שאינו שוכב במיטה ואינו סובל כאבים? ט"ו חשון תש"פ / 13 בנובמבר 2019

זו סכנת נפשות, ועל ענין כזה בודאי שלא גזרו רבותינו.

כתבתם: וכן אדם הסובל מצינון או משיעול בשבת, אסור לו לקחת תרופה לרפא את החולי ממנו הוא סובל. השאלה שלי היא : תרופות לצינון או לשיעול הן תרופות שכלל לא מרפאות. (זה מנסיון, אני עובד כרוקח)  הן רק עוזרות למעט תופעות =סימפטומים של צינון או שפעת. וזה בד"כ נובע מוירוס ואז לא לוקחים טיפול כי זה עובר לבד. או מחיידקים שגורמים לזיהום ואז מקבלים אנטיביוטיקה שכן עוזרת בריפוי המחלה. אבל תרופות כמו אדויל ואקמול ושאר מהסוג הזה , אפילו לשיעול, הן לא מרפאות כלום. רק החולה שמשתמש בהם, פחות סובל מנזלת או שיעול במשך זמן המחלה. אז מה האיסור אם אין בהם שום ריפוי? ט"ז טבת תשע"ד / 19 בדצמבר 2013

אף על פי שהרבה תרופות שניתנות היום לא נחשבות כ"תרופות", כיון שאינן מרפאות, והן מיועדות רק להקל על התוצאות  (סימפטומים) שהמחלה גורמת, בכל זאת מבחינה הלכתית הן נחשבות לתרופות, כיון שסוף סוף מבחינת החולה תרופות אלה מרפאות אותו, שגורמות לו שלא לסבול. וגם בימי קדם כשגזרו חז"ל איסור על התרופות בשבת, היתה כוונתם על תרופות כאלה, שהרי גם בימיהם היו תרופות רבות שלא היו מרפאות באמת את החולי, אבל היו מאריכות את חי החולה, או מיקלות על סבלו.

על מי שעור ידיו יבש עד שכואב לו, האם יש שום אסור לסוך שמן עליהם? ט' טבת תשע"ד / 12 בדצמבר 2013

בשלחן ערוך (סימן שכז) מבואר, שמותר לסוך בשמן (שלא מעורב בו חומץ) בשבת. וכתב הבית יוסף, וכן פסק הרמ"א, שבמקומות שלא נוהגים לסוך בשמן אלא לצורך רפואי, אסור לסוך בשמן בשבת. ורק במקומות שגם אנשים בריאים סכים בשמן, מותר לסוך.

ופוסקי אשכנז כולם כתבו שבמקומותינו לא נוהגים לסוך בשמן אלא לרפואה. ולכן אסור לסוך בשמן בשבת. ובארצות המזרח נהגו לסוך בשמן. ובמקומות שלנו, אין אנו יודעים איך הדבר מצד המציאות, שאם יש אנשים בזמנינו ובמקומותינו סכים בשמן, שלא לשם רפואה, אלא לבריאות בלבד, או לתענוג, אזי  מותר לסוך בשמן גם לצורך רפואי. ואם לא נוהגים לסוך בשמן, אז אין לסוך בשמן בשבת.

לגבי הזכרת שמו של מרן זצ"ל - האם נכון שגם מי שלא ממשפחתו, יכתבו הכ"מ, או שהמנהג דווקא לגבי צאצאיו? ה' טבת תשע"ד / 8 בדצמבר 2013

נכון שכל אחד יאמר הכ"מ, ובפרט מי שלמד מתורתו.

רציתי לשאול מה עושים במצב שאני בהריון ועליי להזריק מדלל דם בשם קלקסן עקב מחלת האפלה שיש לי שבאה לידי ביטוי רק בהריונות.
מחלה בכלי הדם הקטנים שבזמן הריון אני חייבת לדלל את הדם כל יום במשך 9 חודשים בכדי למנוע פקקת בדם.
מה עליי לעשות? י"ח כסלו תש"ע / 5 בדצמבר 2009

שלום רב!

תסמונת אפלה יכולה לעתים להביא לידי סכנת נפשות ממש לאשה, ובאשה מעוברת בדרך כלל מדובר בסכנה לעובר. ובפרט שלפי מצבך את זקוקה להזרקת קלקסן ולא די לך בגלולות, הרי שיש סכנת נפשות בהמנעות מלקיחת התרופה. ואם כך הוא המצב, הרי שאין כאן מקום לשאלה, ועליך להמשיך בנטילת התרופה כרגיל, שהרי אפילו לספק נפשות של העובר יש לחלל שבת, ואפילו במלאכה האסורה מן התורה.

בברכת התורה, ורפואה שלימה ולידה קלה,
הלכה יומית

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

תקיעת שופר

מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ומשעה שבירך "לשמוע קול שופר" (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות. נחלקו רבותינו גדולי הפוסקים אם יש לומ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

"קדיש"

אדם שנפטר מן העולם, מוטל על בניו שנשארו אחריו להקפיד באופן מיוחד להתפלל בכל יום שלוש תפילות במנין, כדי שיוכלו לומר קדיש על האב או האם. וכן אדם שחלילה נפטר בנו או בתו או אחיו או אחותו, יאמר קדיש לעלוי נשמתם. ומי שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים, טוב לשכור עבורו תלמיד חכם שיאמר קדיש לעלוי נשמתו.......

לקריאת ההלכה

כיבוד הורים אחרי פטירתם

כשם שחייב אדם לכבד את הוריו בחייהם, כך עליו לכבדם לאחר מותם. ובודאי שאסור לו גם כן לזלזל בהוריו אחרי מותם. ובברייתא במסכת קידושין (דף לא:) מובא: היה הבן אומר דבר שמועה בשם אביו לאחר פטירתו, יאמר "כך אמר אבא הריני כפרת משכבו". כלומר, בכל פעם שמזכיר את אביו אחר מותו יוסיף "הריני כפר......

לקריאת ההלכה


כבוד חמיו וחמותו – מסימני סוף הגלות

בילקוט שמעוני אמרו, אמר לו דוד לשאול, "וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי", (כלומר, דוד המלך קרא לחמיו שאול בתואר "אבי"). ומכאן למדו רבותינו שחייב אדם בכבוד חמיו כשם שחייב אדם בכבוד אביו, שהרי השווה הכתוב את חמיו לאביו. וטעם הדבר שחייב אדם לכבד את חמיו, מפני ש......

לקריאת ההלכה

דין קימה בפני אביו או רבו – תשובת מרן זצ"ל לנכדו

כל ההלכות שאנו מזכירים לגבי מורא אב ואם וכדומה, שוים בחיובם הן כלפי הבן והן כלפי הבת. ומה שאנו כותבים לעתים בלשון בן ואביו, או בת ואמה, אין זה אלא למשל ודוגמא בלבד. בעת שרואה הבן את הוריו עוברים לפניו, חייב לעמוד בפניהם מלא קומתו, דהיינו, עמידה ממש. אבל בגמרא (קידושין לג:) אמר רבי אבא אמר רבי ......

לקריאת ההלכה

על מי מוטל העול הכספי של הטיפול בהורים

הזכרנו כבר, שמכלל מצות כבוד אב ואם, נמצאים כל עניני הכבוד, כגון לדאוג להאכיל ולהשקות את הוריו כפי רצונם, ובכלל זה, כאשר ההורים מבוגרים מאד ואינם יכולים לדאוג לעצמם, על בניהם ובנותיהם לדאוג להם למאכל ומשקה ובגדים וכל כיוצא בזה. ודבר ידוע, שככל שהילדים נוהגים כבוד עם הוריהם בזקנתם, על ידי זה זוכים אף ......

לקריאת ההלכה

האב שמחל על כבודו ועל מוראו

הדברים שנדון בהם היום, הם יסודיים ביותר בהלכות כיבוד הורים. ביארנו בימים האחרונים, כמה עיקרי דינים השייכים לכיבוד אב ואם, ולמורא אב ואם. שיש דינים ששורשם נובע מן החיוב "לכבד" את ההורים, כגון להאכילם ולהשקותם וכדומה. ויש דינים ששורשם נובע מן החיוב "לירא" מן האב ומן האם, כגון, מ......

לקריאת ההלכה