הלכה ליום שלישי ז' חשון תש"פ 5 בנובמבר 2019

לקיחת תרופות בשבת

דין נטילת תרופות בשבת
בדברי רבותינו במסכת שבת, מבואר שכל מיני רפואות, אסור לעשותן בשבת. ובכלל זה, לקיחת תרופה המרפא איזה חולי וכדומה. וטעם האיסור בזה, הוא מחמת גזירת חכמים, משום "שחיקת סממנים". שראו רבותינו חכמי התלמוד, שהאדם מחמת הבהלה שיש לו במקום חולי שלו או של קרובו, עלול לבא לידי איסור תורה בהכנת התרופה לחולה, למשל על ידי שחיקת הסמננים לתרופה, (דהיינו טחינת העשבים לתרופות שהיו נוהגים בימים ההם), ועל כן אסרו להשתמש בשבת בכל סוג שהוא של תרופה. (אך לפי מה שיבואר, יש אופנים שמותר להתרפאות בשבת).

יש אומרים שבזמנינו שלא רגילים לייצר תרופות בבית, לא שייכת גזירה זו. ולדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, יש לצרף דיעה זו להקל בכמה מקרים.

תרופה של הצלת נפשות
כתב מרן הבית יוסף (סימן שכח) בשם רבותינו הראשונים, כי ברור הדבר שלא אסרו רבותינו שום דבר, במקום פיקוח נפש ממש, כלומר, כאשר יש חשש שמחמת החולי יבא החולה לידי מיתה, שהרי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, ואפילו במקום ספק פיקוח נפש, חובה לחלל את השבת, ואפילו אם יש כמה ספקות לומר שאין מדובר בפיקוח נפש, לעולם מחללין את השבת עבור חולה כל שיש צד שיוכל לבא מתוך חוליו לידי סכנה. ואפילו במלאכות האסורות מן התורה, כגון נסיעה ברכב וכדומה, חייבים לעשותן עבור פיקוח נפש. ולא גזרו רבותינו על איסור נטילת תרופות בשבת, אלא לחולה שיש לו איזה מיחוש (כאב או חוסר נוחות), אבל הוא מתהלך כבריא, שאז אסור לו לקחת תרופה לחוליו.

למי מותר ליטול תרופות בשבת?
אדם הסובל מעט מחוסר נוחות בבטנו ביום השבת, אסור לו לקחת תרופה שמרפא את החולי ממנו הוא סובל. וכן אדם הסובל מצינון או משיעול בשבת, אסור לו לקחת תרופה לרפא את החולי ממנו הוא סובל. אבל אם גדול הסבל שלו עד כדי כך שהוא חולה בכל גופו או שהוא צריך כבר לשכב במיטה, אף על פי שלא נשקפת סכנה לחייו של החולה, מכל מקום מותר לו לקחת תרופה לרפא את חוליו, כי בחולה כזה לא גזרו רבותינו איסור משום שחיקת סממנים. וכל שכן במקום פיקוח נפש ממש, שאז מותר לעשות עבור החולה כל מה שיצטרכו עבורו לרפואתו.

דין ילד קטן
ילדים, עד גיל תשע שנים, לא שייכת בהם גזירת רבותינו בענין רפואות בשבת. ולכן מותר לתת להם תרופות, וכל כיוצא בזה בשבת. (חזון עובדיה שבת, חלק ג, עמוד שסא).

ולסיכום: אדם שאינו חולה ממש, רק הוא סובל מאיזה מיחוש, כגון שיעול או כאב בטן, והוא הולך כבריא, אסור לו ליטול בשבת תרופות המרפאות את החולי שלו. אבל אם חלה כל כך עד שכל גופו דואב בחוליו, או שהוא נאלץ לשכב במיטה, מותר לו ליטול תרופות לרפואתו. וילד עד גיל תשע, מותר לו ליטול תרופה בשבת.

ויש בזה עוד פרטי דינים מרובים, וכפי שיבואר בהלכה הבאה.

שאלות ותשובות על ההלכה

שלום רב, הבנתי שאסור ליטול תרופות בשבת אלא רק לאנשים חולים, אני הייתי חולה בסרטן (עכשיו אני בריאה תודה לאל), על מנת למנוע את חזרת המחלה אני נוטלת כדורים בשם אנסטרזול שבגללם אני גם נוטלת ויטמינים קלציום וויטמין d3, האם מותר ליטול את התרופות ואת הויטמינים הללו בשבת?
תודה מראש

איריס ה' אב תש"פ / 26 ביולי 2020

ויטמינים כאלה, אינן בכלל רפואה שאסורה בשבת. וגם אילו היו תרופה, הרי כל תרופה שמתחיל ליטול לפני שבת, רשאי להמשיך בשבת. רפואה וחיים טובים,

מה הדין בחולה לב שלוקח תרופות קבועות במשך שנים, אף שאינו שוכב במיטה ואינו סובל כאבים? ט"ו חשון תש"פ / 13 בנובמבר 2019

זו סכנת נפשות, ועל ענין כזה בודאי שלא גזרו רבותינו.

כתבתם: וכן אדם הסובל מצינון או משיעול בשבת, אסור לו לקחת תרופה לרפא את החולי ממנו הוא סובל. השאלה שלי היא : תרופות לצינון או לשיעול הן תרופות שכלל לא מרפאות. (זה מנסיון, אני עובד כרוקח)  הן רק עוזרות למעט תופעות =סימפטומים של צינון או שפעת. וזה בד"כ נובע מוירוס ואז לא לוקחים טיפול כי זה עובר לבד. או מחיידקים שגורמים לזיהום ואז מקבלים אנטיביוטיקה שכן עוזרת בריפוי המחלה. אבל תרופות כמו אדויל ואקמול ושאר מהסוג הזה , אפילו לשיעול, הן לא מרפאות כלום. רק החולה שמשתמש בהם, פחות סובל מנזלת או שיעול במשך זמן המחלה. אז מה האיסור אם אין בהם שום ריפוי? ט"ז טבת תשע"ד / 19 בדצמבר 2013

אף על פי שהרבה תרופות שניתנות היום לא נחשבות כ"תרופות", כיון שאינן מרפאות, והן מיועדות רק להקל על התוצאות  (סימפטומים) שהמחלה גורמת, בכל זאת מבחינה הלכתית הן נחשבות לתרופות, כיון שסוף סוף מבחינת החולה תרופות אלה מרפאות אותו, שגורמות לו שלא לסבול. וגם בימי קדם כשגזרו חז"ל איסור על התרופות בשבת, היתה כוונתם על תרופות כאלה, שהרי גם בימיהם היו תרופות רבות שלא היו מרפאות באמת את החולי, אבל היו מאריכות את חי החולה, או מיקלות על סבלו.

על מי שעור ידיו יבש עד שכואב לו, האם יש שום אסור לסוך שמן עליהם? ט' טבת תשע"ד / 12 בדצמבר 2013

בשלחן ערוך (סימן שכז) מבואר, שמותר לסוך בשמן (שלא מעורב בו חומץ) בשבת. וכתב הבית יוסף, וכן פסק הרמ"א, שבמקומות שלא נוהגים לסוך בשמן אלא לצורך רפואי, אסור לסוך בשמן בשבת. ורק במקומות שגם אנשים בריאים סכים בשמן, מותר לסוך.

ופוסקי אשכנז כולם כתבו שבמקומותינו לא נוהגים לסוך בשמן אלא לרפואה. ולכן אסור לסוך בשמן בשבת. ובארצות המזרח נהגו לסוך בשמן. ובמקומות שלנו, אין אנו יודעים איך הדבר מצד המציאות, שאם יש אנשים בזמנינו ובמקומותינו סכים בשמן, שלא לשם רפואה, אלא לבריאות בלבד, או לתענוג, אזי  מותר לסוך בשמן גם לצורך רפואי. ואם לא נוהגים לסוך בשמן, אז אין לסוך בשמן בשבת.

לגבי הזכרת שמו של מרן זצ"ל - האם נכון שגם מי שלא ממשפחתו, יכתבו הכ"מ, או שהמנהג דווקא לגבי צאצאיו? ה' טבת תשע"ד / 8 בדצמבר 2013

נכון שכל אחד יאמר הכ"מ, ובפרט מי שלמד מתורתו.

רציתי לשאול מה עושים במצב שאני בהריון ועליי להזריק מדלל דם בשם קלקסן עקב מחלת האפלה שיש לי שבאה לידי ביטוי רק בהריונות.
מחלה בכלי הדם הקטנים שבזמן הריון אני חייבת לדלל את הדם כל יום במשך 9 חודשים בכדי למנוע פקקת בדם.
מה עליי לעשות? י"ח כסלו תש"ע / 5 בדצמבר 2009

שלום רב!

תסמונת אפלה יכולה לעתים להביא לידי סכנת נפשות ממש לאשה, ובאשה מעוברת בדרך כלל מדובר בסכנה לעובר. ובפרט שלפי מצבך את זקוקה להזרקת קלקסן ולא די לך בגלולות, הרי שיש סכנת נפשות בהמנעות מלקיחת התרופה. ואם כך הוא המצב, הרי שאין כאן מקום לשאלה, ועליך להמשיך בנטילת התרופה כרגיל, שהרי אפילו לספק נפשות של העובר יש לחלל שבת, ואפילו במלאכה האסורה מן התורה.

בברכת התורה, ורפואה שלימה ולידה קלה,
הלכה יומית

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים  הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, ......

לקריאת ההלכה

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה


משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (ביום שלישי בערב, ליל יום רביעי) יחול יום ראש חודש אב. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמות, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים שיש לנהוג בהם, מפני שבחודש אב אירע החורבן, ואמרו חז"ל, שימים אלו הם ......

לקריאת ההלכה

חלוקי כפרה

ימי חודש אלול, בהם אנו עומדים, הם ימי תשובה וסליחה וכפרה. כמו שהזכרנו כבר. ועתה נתמקד בסוגי העוונות השונים, איזה עוון חמור יותר, וכיצד ניתן למחות את העוונות לגמרי. ארבעה חלוקי כפרה שנינו בברייתא במסכת יומא (דף פו.), "ארבעה חלוקי כפרה הן". כלומר, יש ארבע דרגות (חלוק, מלשון חלוקה) שונות ......

לקריאת ההלכה

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

לקריאת ההלכה

לעולם יראה האדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי

אמרו רבותינו (במסכת קדושין דף מ ע"ב), לעולם יראה אדם את עצמו, חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע עצמו לכף חובה. עד כאן. וביאור הדברים, שהאדם כל חייו, יראה את עצמו כאילו הוא בינוני, שהרי בודאי שאין לאדם לחשוב את עצמו שהוא צדיק. וכ......

לקריאת ההלכה