Halacha pourיום שלישי כ"ד טבת תש"פ 21 בjanvier 2020

Une élève orpheline – Une femme divorcée

Question: Je suis enseignante et j’ai dans ma classe une élève orpheline. Comment dois-je agir envers elle lorsqu’elle ne se comporte pas correctement ? De même, j’ai une amie dans le corps enseignant qui est divorcée, y a-t-il un interdit particulier à les faire souffrir?

Réponse: Dans la précédente Halacha, nous avons expliqué les propos de la Torah à travers lesquels Hachem ordonne de ne pas faire souffrir les orphelins et les veuves. Nous avons expliqué que toute personne les faisant souffrir transgresse un interdit spécifique de la Torah, car cette personne aura fait souffrir un orphelin ou une veuve. Son châtiment sera trop lourd à supporter comme nous l’avons expliqué.

Le RAMBAM écrit (chap.6 des règles relatives aux tempéraments):
« Chacun est tenu d’être vigilant envers les orphelins et les veuves, car ils se sentent très rabaissés et leur esprit est très affligé, même s’ils s’agit de personnes riches. Même lorsqu’il s’agit de la veuve du roi ou de ses orphelins, nous devons être vigilants envers eux, comme il est dit : N'humiliez jamais toute veuve ni tout orphelin. »

Le RAMBAM poursuit et explique:
Comment devons-nous nous comporter envers eux ? Nous ne devons leur parler qu’avec délicatesse ; nous ne devons leur exprimer que du respect ; nous ne devons pas affliger leurs corps par le travail, ni leurs cœurs par de durs propos ; nous devons protéger leur argent plus que le notre. Celui qui les irrite ou les met en colère ou leur fait du mal, ou bien celui qui les tyrannise ou qui perd leur argent transgresse un interdit de la Torah (l’interdit de les faire souffrir), à fortiori celui qui les frappe ou les maudit (ou les insulte). Le châtiment à cet interdit est explicite dans la Torah, comme il est dit : « Mon courroux s'enflammera, et je vous ferai périr par le glaive … ». Celui qui a dit « que le monde soit » (Hachem) a établit un pacte d’alliance avec eux (les orphelins et les veuves) selon lequel dès qu’ils imploreront pour avoir été volés, ils seront répondus, comme il est dit : « quand sa plainte s'élèvera vers moi, assurément j'entendrai cette plainte. »

Cependant, il est certain que s’il est nécessaire de faire remontrance à l’orphelin pour son intérêt, afin qu’il soit éduqué correctement, il faut le faire. Comme l’écrit le RAMBAM lui-même en ces termes : « De quels cas précis parle-t-on lorsqu’il est interdit de faire souffrir l’orphelin et la veuve ? Lorsqu’on les fait souffrir pour notre propre intérêt. Mais lorsque le Rav les fait souffrir afin de leur enseigner la Torah ou un métier, ou bien pour les faire marcher dans le droit chemin, ceci est permis. Malgré tout, il ne faut pas agir envers eux comme on le fait envers n’importe qui, mais il faut agir différemment, en les guidant avec délicatesse, avec grande pitié et respect, comme il est dit : « Car Hachem prend leur cause en mains … » Aussi bien un orphelin de père qu’un orphelin de mère.
Nous apprenons des propos du RAMBAM que l’enseignante doit certes réprimander l’élève orpheline lorsque celle-ci ne se comporte pas correctement, mais elle doit le faire avec la vigilance requise, afin de ne pas alourdir la peine de l’orpheline, et en se conduisant envers elle avec bonté, avec beaucoup de pitié et de respect, et avec beaucoup de réflexion.

Jusqu’à quand sont-ils qualifiés comme orphelins sur ce point?
Le RAMBAM écrit : « Jusqu’à ce qu’ils n’aient plus besoin d’un adulte sur lequel s’appuyer, qui les adoptera et s’occupera d’eux. Dès lors où l’orphelin pourra s’assumer comme tous les autres adultes. »
Cela signifie qu’il n’y a pas d’âge défini à partir duquel les orphelins ne sont plus considérés en tant que tels. Cela dépend de chacun. S’il souffre encore intérieurement et a encore besoin de l’image d’un père ou d’une mère pour s’occuper de lui et se soucier de son bien-être, il a encore le statut d’orphelin. Même s’il est âgé de 18 ans, il est probable que tel est encore son statut.

Rabbi Ichma’el dit dans la Méh’ilta : De même qu’il est interdit de faire souffrir l’orphelin et la veuve, ainsi il est interdit de faire souffrir toute personne. Comme l’explique le saint Rachi (sur Chémot 22) : l’intention de la Torah ne vise pas seulement les gens qui font souffrir les orphelins et les veuves, mais aussi toute personne, car il est interdit de faire souffrir qui que ce soit. Le fait que la Torah ait mentionné exclusivement les orphelins et les veuves s’explique simplement parce qu’ils sont relativement faibles, et il est malheureusement fréquent de les faire souffrir.

Par conséquent, plus une personne est sensibilisée par ce qu’elle a vécut, ainsi il faut se comporter envers elle avec plus de délicatesse et de vigilance, afin de ne pas la faire souffrir. Comme nos maitres enseignent dans la Guémara (Bava Métsi’a 59a) : « L’homme doit toujours faire preuve de vigilance afin de ne pas vexer son épouse, car sa larme étant fréquente, le risque de la vexer est d’autant plus probable. » Cela signifie que la femme étant – par nature - plus sensible que l’homme, le mari se doit d’être davantage vigilant à ne pas la faire souffrir, car elle est particulièrement vulnérable. De ce fait, la prière de la femme est particulièrement exaucée (similairement à ce que nous avons cité dans la précédente Halah’a au nom de Rabbénou Bah’yé).

C’est pourquoi notre maitre le Rav Ovadia YOSSEF z.ts.l a dit un jour que toute la rigueur exprimée par le Torah envers l’interdiction de faire souffrir une veuve, est parfois applicable envers une femme divorcée qui réside dans la souffrance. Toute personne qui lui porterait atteinte s’expose à un grand châtiment, car elle est vit une vie amère et ses larmes coulent fréquemment.

En conclusion, nous citerons une anecdote du temps du Gaon auteur du H’afets H’aïm z.ts.l. Dans le quartier où il résidait, vivait une veuve qui habitait un appartement en location. Du fait de sa pauvreté, cette veuve n’avait plus les moyens de payer le loyer de son appartement. Le propriétaire se présenta une nuit d’hiver, une nuit glaciale, et renvoya la veuve de son appartement avec des cris. Ainsi, cette pauvre femme fut jetée dans la rue le soir de Yom Kippour.
Le H’afets H’aïm dit : « J’attendrais de nombreuses années s’il le faut pour voir le sort de cet homme cruel qui a agit ainsi. »
Effectivement, au bout de dix ans, ce propriétaire fut mordu par un chien enragé. Lorsque sa maladie s’aggrava, il tournait dans les rues de la ville de Radinn en aboyant comme un chien fou. Sa bave s’échappait de sa bouche et tout le monde s’éloignait de lui, jusqu’à ce qu’il mourut comme un être insignifiant et misérable. Qu’Hachem pardonne dans sa bonté…

Dans les temps futurs, Hachem fera revivre tous les morts, les veuves chanteront et les orphelins se réjouiront. La mort sera définitivement abolie et Hachem effacera les larmes de tout visage.

Questionner Le Rav


8 Halachot Les plus populaires

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

Lire la Halacha

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים  הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, ......

Lire la Halacha

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק ......

Lire la Halacha

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

Lire la Halacha


משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (ביום שלישי בערב, ליל יום רביעי) יחול יום ראש חודש אב. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמות, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים שיש לנהוג בהם, מפני שבחודש אב אירע החורבן, ואמרו חז"ל, שימים אלו הם ......

Lire la Halacha

חלוקי כפרה

ימי חודש אלול, בהם אנו עומדים, הם ימי תשובה וסליחה וכפרה. כמו שהזכרנו כבר. ועתה נתמקד בסוגי העוונות השונים, איזה עוון חמור יותר, וכיצד ניתן למחות את העוונות לגמרי. ארבעה חלוקי כפרה שנינו בברייתא במסכת יומא (דף פו.), "ארבעה חלוקי כפרה הן". כלומר, יש ארבע דרגות (חלוק, מלשון חלוקה) שונות ......

Lire la Halacha

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

Lire la Halacha

לעולם יראה האדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי

אמרו רבותינו (במסכת קדושין דף מ ע"ב), לעולם יראה אדם את עצמו, חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע עצמו לכף חובה. עד כאן. וביאור הדברים, שהאדם כל חייו, יראה את עצמו כאילו הוא בינוני, שהרי בודאי שאין לאדם לחשוב את עצמו שהוא צדיק. וכ......

Lire la Halacha