הלכות לפי מילת מפתח:
הלכות לפי נושא:
 
 הדפס  

שבת הגדול

שבת שחלה לפני חג הפסח נקראת שבת הגדול, וטעמים רבים נכתבו מדוע נקראת אותה השבת שבת הגדול, והטעם העיקרי הוא כמו שכתב מרן השלחן ערוך (סימן תל), שהוא מפני הנס שנעשה באותה השבת, שבשנה שיצאו בני ישראל ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת, (כמו בשנה זו (תשס"ט), וביום זה לקחו כל אחד מישראל שה לפסחו וקשרו אותו בכרעי (בעמודי) המיטה, כמו שכתוב "בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות" וכו', והמצרים ראו שכך עושים ישראל, ושאלו אותם למה זה לכם, והשיבו להם לשוחטו לשם פסח במצות ה' אלקינו, והיו שיניהם קהות (כלומר היו מתמרמרים מאד) על כך ששוחטים את אלהיהם, כי המצרים היו מאמינים בקדושת הבהמות, כדרכם של עובדי עבודת כוכבים גם בזמנינו, ולא היו רשאים לומר לישראל דבר. לכן קבעו לדורות לקרוא לשבת זו שבת הגדול.

בפסוק בפרשת בא נאמר: "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו".

במדרש מכילתא היה רבי מתיא בן חרש אומר, כתוב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו', והנה עתך עת דודים. הגיע היום שבו היה צריך ה' יתברך לקיים את שבועתו להוציא את ישראל ממצרים, אולם דא עקא, לא היו בידם מצוות ומעשים טובים שבזכותם היו ראויים להגאל. שנאמר "ואת ערם ועריה", שהיו ערומים מן המצוות. נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצוות, מצוות דם הפסח, ומצות דם מילה, שמתוך כך שיתעסקו בהם יהיו ראויים להגאל. ומטעם זה הקדים השם יתברך את מצות קרבן הפסח ארבעה ימים לפני צאת בני ישראל ממצרים.

והנה ממדרש זה אנו למדים דבר נפלא מאד, שאפילו שהגיע זמנם של ישראל לצאת ממצרים מכח שבועתו של השם יתברך לאברהם אבינו עליו השלום שיוציא את בניו ממצרים ויצאו ברכוש גדול. עם כל זה אומר הפסוק "ואת ערום ועריה", אין מצוות. אין שום זכות לעם ישראל לצאת ממצרים. ובכדי שיהיו ראויים שיעשה להם ה' נסים ונפלאות ויגאלם, היו זקוקים למצוות ומעשים טובים, ולכך נתן להם ה' שתי מצוות, מצוות קרבן פסח ומצוות ברית מילה. ובקיום שתי מצוות אלה, היו ישראל מוסרים את נפשם לקיימן, בחירוף נפש ממש, שהרי לקחו את השה לקרבן פסח ביום השבת בעשירי לחודש ניסן כמו שצוה אותם ה', וקשרו את השה לכרעי המטה, והמצרים ראו את זה ושאלו אותם על כך, והם השיבו מתוך אמונה פשוטה בה', זה אנו עושים לשם קרבן פסח. והיו המצרים כועסים על כך מאד ואף על פי כן עשה ה' נס שלא יכלו המצרים לומר לישראל דבר על ענין זה. וזהו נס ופלא גדול מאין כמוהו, שעומד העבד ובא לזבוח את אלהיו של אדונו, והאדון אינו יכול לומר לו דבר וחצי דבר. וכל כך למה, מפני המסירות נפש של ישראל לקיום המצוות.

הנביא מספר לנו מעשה השייך לענין זה. עובדיה הנביא עליו השלום, היה איש צדיק וחסיד, ובימי אחאב מלך ישראל הרשע, גזר אחאב בעצת איזבל אשתו להרוג את כל נביאי ה', ועובדיה הלך והחביא במערה באיזור עזוב מאה נביאים אמיתיים להצילם מחרב אחאב. ובכדי לפרנס מאה נביאים, נאלץ עובדיה למכור את כל מה שהיה לו, עד שלא נשאר לו שום דבר. ובכדי להמשיך לפרנס את מאה הנביאים, הלך ולווה הלואות גדולות מיהורם בנו של אחאב, ואת שני בניו מישכן על חשבון ההלואה, שאם לא יחזיר את החוב בזמן, יקח יהורם את בניו לעבדים. ובינתיים מת עובדיה הנביא. והנושה בא מטעם המלך לגבות את חובו של עובדיה מאת אלמנתו, לקחת את שני בניה לעבדים על חשבון ההלואה. ידעה אשת עובדיה כי ביתו של יהורם הוא בית מלא עבודת כוכבים ופחדה מאד שאם יגדלו בניה בבית כזה בודאי יצאו לתרבות רעה. הלכה ובכתה לאלישע הנביא שיושיע אותה מן הגזירה. אמר לה אלישע שתמלא מכל הכלים אשר בביתה שמן מצפחת השמן האחרונה שנותרה לה בביתה, ונתמלאו כל הכלים בשמן, והלכה ומכרב את השמן והרויחה די כסף להחזיר את ההלואה ליהורם בן אחאב, וכך נושעה.

ובמדרש מסופר, שהלכה אשת עובדיה לבית הקברות, ולא היתה יודעת היכן הוא קברו של בעלה, וצעקה מאתיים וששים וחמש צעקות ולא נענתה, עד שאמרו לה, את מי את רוצה, אמרה להם את ירא ה' אני מבקשת, אמרו לה, יש לנו ארבעה יראי ה', אברהם, יוסף, איוב ועובדיה, את מי את מחפשת, אמרה להם את ירא ה' מאד אני מבקשת. והראו לה את קברו של עובדיה. והרימה שם קול בכיה עצום, עד שנעשה נס ושאל אותה עובדיה למה היא צועקת, ענתה לו, הנושה בא לקחת את הילדים, ואתה אמרת לי "מלוה ה' חונן דל", כלומר, אתה לימדת אותי שה' יתברך מחזיר את ההוצאות שמוציאים לצדקה, והנה עתה אני במצוקה נוראה.

ענה לה עובדיה שלא תדאג, לכי אל אלישע נביא ה' עם מעט השמן שנשאר בביתך, והוא יברך את השמן, ובזכות שפרנסתי את הנביאים ונתתי להם שמן ללמוד תורה, יתברך השמן שנותר מאותו המעשה טוב שעשיתי ותוכלי להחזיר את ההלואה.

הנה גם כאן אנו רואים את אותו הענין, כי אלישע הנביא היה נביא ה' ונפלאות נעשו על ידו, ועל ידו התברך השמן, אבל סוד ההצלחה שנתברך בזכותו השמן, היה מכח השמן שהדליק עובדיה לנביאים במערה כדי שילמדו תורה, ומאותו השמן נשאר מעט בבית עובדיה, והיה ראוי שאותו השמן יבורך עד בלי די להציל את אשת עובדיה מכל רע.
ובזה אפשר גם להבין את סוד שבת הגדול, שהכל התחיל ממסירות נפש של ישראל, ומכח המסירות נפש היו ראויים לניסים שיגאלו ממצרים. מכאן אנו למדים כמה רק מכח המצוות נעשים נסים לאדם, ועל ידי השגחה פרטית הוא ניצול ממקרים רעים, כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות.

שבת הגדול שלום.

ערוך על פי מאמרו של הרה"ג דוד שאלתיאל שליט"א מירושלים.



 הדפס
   
  פרשות אחרונות
פרשת השבוע - פרשת מסעי - והורשתם את הארץ וישבתם בה
פרשת השבוע - פרשת פנחס
פרשת השבוע - פרשת בלק
פרשת השבוע - פרשת חוקת
פרשת השבוע - פרשת קרח - מחלוקת שלא לשם שמים
פרשת השבוע – פרשת שלח לך
פרשת השבוע - פרשת מצורע
פרשת השבוע - פרשת תזריע – לשון הרע
פרשת השבוע - פרשת שמיני
פרשת השבוע - פרשת צו – התלהבות בעבודת ה' - חג הפורים
פרשת השבוע - פרשת ויקרא – מדת הענווה
פרשת השבוע - פרשת פקודי – הכל לטובה
פרשת השבוע - פרשת ויקהל - יוזמה ושאיפה
פרשת השבוע - פרשת כי תשא - "המחשבה היא האדם"
פרשת השבוע - פרשת תצווה –חכמת לב!

עמוד מ 11
נמצאו 154 פרשות