מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, האקטואליים במיוחד לתקופה זו
ערוך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו

נקרא בפרשת השבוע: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה, אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ".

יש לדקדק בפסוקים, מדוע לגבי הברכה נאמר "את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה'", ואילו לגבי הקללה נאמר "אם לא תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך"? מדוע לגבי הקללה נוסף הענין ש"סרתם מן הדרך" בפועל ממש, ואילו לגבי הברכה די בכך ש"תשמעו אל מצות ה'"?

אלא שיש הבדל בין המצוות לעבירות. לגבי המצוות, הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה. על עצם המחשבה הטובה שיש ליהודי לקיים את המצוה, כבר הוא זוכה לברכה, לכן נאמר "אשר תשמעו" ותו לא. אבל לגבי העבירות, אין הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה רעה למעשה, ולכן נאמר "אם לא תשמעו, וסרתם", שאם יעשו חס ושלום בפועל את העבירה, רק אז יזכו לקללה.

וכל זה רק מחיבתם של ישראל, שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם, לכן עשה כך, שמצרף מחשבה טובה למעשה, אבל אצל אומות העולם אין הדבר כן, אלא להיפך, מחשבה רעה מצטרפת אצלם למעשה, (כך אמרו רבותינו בפרק קמא דפאה). מפני שבדרך כלל, ישראל, מחשבותיהם טהורות, אין להם כוונה רעה, אלא לעשות את רצון ה' יתברך, לכן הקדוש ברוך הוא מברכם על מחשבותיהם הטובות.

זכינו, שנתנו לנו כמה הפטרות של השבתות הללו, שהן "שבעא דנחמתא", שבע נחמות, וכעת נקרא אחת מהן, "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה, הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים".

כשהיה רבי יוחנן מלמד את הפסוק הזה, היה דורש ברבים, עתיד הקדוש ברוך הוא לקחת אבני ספיר, שכל אחת מהן בגודל שלושים אמה (כחמש עשרה מטר), ומלאכי השרת יחקקו אותם, ויעמידו אותם בשערי ירושלים. זהו מה שנאמר "ויסדתיך בספירים".

תלמיד אחד, שאמנם היה תלמיד חכם, פקפק בדברי רבי יוחנן, לגלג על הדברים, אמר איך יתכן דבר כזה? היום בקושי מוצאים אבן קטנה של ספיר, איך ימצאו אבני ספיר עצומות כל כך? לא יתכן הדבר! ביום מן הימים, נסע אותו תלמיד באניה, והנה נתגלה מחזה לעיניו, מפני שהיה בעל מדרגה וראוי לראות כן, ראה מלאכי השרת שמנסרים אבן טובה, שאל מה זה? השיבו לו, אלו אבני הספיר שעתיד הקדוש ברוך הוא לקבוע בשערי ירושלים!  חזר אצל רבי יוחנן ואמר לו, רבי! דרוש! ולך נאה לדרוש! אני ראיתי כן במו עיני! אמר לו רבי יוחנן, אלמלא ראית לא האמנת? נתן בו עיניו ועשה אותו לגל של עצמות.

אנו צריכים להאמין בדברי רבותינו, שכל דבריהם אמת וצדק. ככה עתיד הקדוש ברוך הוא לפאר את ירושלים!, "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍יִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ".

כאשר אדם מתפלל, תמיד, בכל התפילות, לא יחשוב (רק) על טובתו האישית, אלא יחשוב כביכול על טובתו של הקדוש ברוך הוא, לכן אנו אומרים בתפילה, "כי לישועתך קיוינו וציפינו כל היום", לא לישועתינו, אלא "לישועתך", לישועתו של הקדוש ברוך הוא, שכביכול נטה ימינו לאחור, ולא השיב ידו עד שיגאלו ישראל, כי הוא משתתף בצערם של ישראל. השכינה בגלות, ואנו מתפללים שכולם יחזרו בתשובה שלימה, כולם ילכו בדרכי התורה, וישמרו שבת, שאם ישראל משמרים שתי שבתות, מיד נגאלים, וכן יתנו צדקה, "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא", על ידי הצדקה מתקרבת הגאולה.

מי שנותן צדקה, מרבה חסד בעולם, "כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה", איך יהיה חסד בכל העולם? אלא, מי שמחיה את העניים, עושה שיהיה חסד בכל העולם, הקדוש ברוך ימלא את העולם בחסד.

הקדוש ברוך הוא מרחם על העניים. יש היום (בשנת התשס"ה), משפחות מסכנות, יש להם ילדים, ואין להם שום דבר לחיות, חיים בקושי ובצער, מצוה גדולה לעזור להם. אני יודע מה שראיתי בעצמי, כמה אברכים, שעושים ספונז'ה כדי שיהיה להם מעט כסף לקנות מצרכי שבת. כל כך ירדנו! יש לנו ממשלה אכזרית, לא מתחשבים בכלל, אומרים לעשות "אתגר", לא לסייע יותר למשפחות ברוכות ילדים! ברוב העולם, לדוגמא, בצרפת, מי שיש לו ילדים, נותנים לו, מסייעים לו, ואלה עושים עצמם יותר גרועים מאומות העולם!

כך נקרא בפרשה, "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם". היה מעשה, ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם ה' אוהב את העניים, מדוע הוא לא מפרנסם? השיב לו רבי עקיבא, כדי שאנו נסייע להם ונזכה בזה לעולם הבא. אמר לו טורנוסרופוס, משל למה הדבר דומה, למלך שכעס על עבדו, וצוה שלא יתנו לו לאכול, והלך אחד השרים ונתן לו לאכול, הרי בודאי המלך יכעס על אותו שר! אם כך, ה' רצה שהעניים יהיו עניים, ומדוע אתם מפרנסים אותם?

השיב לו רבי עקיבא, המשל שלך לא נכון. המשל צריך להיות כך: מלך כעס על בנו, וצוה שלא יתנו לו לאכול, ובא אחד השרים והחיה את נפשו של הבן. הרי כשיתוודע הדבר למלך, ישמח המלך, ויודה לשר שהחיה את בנו. כך עם ישראל, בנים הם לה', ומי שמפרנס עניים, מפרנס את בניו של הקדוש ברוך הוא!

מי שמסייע לעניים, אשריו ואשרי חלקו, פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, וה' יתן לו משאלות לבו.

שבת שלום ומבורך.