גזירת "שמא יחתה"
בזמן רבותינו, היו רגילים לבשל ולחמם מאכלים על גבי כירה שמחממת באמצעות גחלים לוחשות.

ואסרו רבותינו להעמיד קדרת (סיר) תבשיל מערב שבת (לפני כניסת השבת) על גבי הכיריים, משום גזירה, שמא יבא לחתות (כלומר להפוך) את הגחלים ביום השבת עצמו כדי למהר את בישול המאכל.

ולא התירו רבותינו להניח תבשיל על האש מערב שבת, אלא דוקא אם "גרף", כלומר שהוציא את כל הגחלים מהכירה מערב שבת, שאז אין לחוש שמא יחתה בגחלים, או ש"קטם", כלומר, שכיסה את כל הגחלים באפר מערב שבת, שאז יש "היכר" (סימן) להזהר לא לבוא לחתות בגחלים בשבת, וממילא אין לחוש לחיתוי.

דין כיריים של גז או חשמל
ובזמנינו, שהכיריים שלנו הן של גז, ואין חשש שיבוא לחתות בגחלים, יש אומרים שמותר להניח תבשיל שלא נתבשל כל צרכו מערב שבת, כדי שימשיך להתבשל בשבת, מפני שאין לחוש לחיתוי בגחלים. ויש אומרים שעדיין יש לחוש שמא יבוא להגביה את חום האש על ידי סיבוב הכפתור המווסת את זרימת הגז, וגם בזה שייך איסור תורה שממהר את הבישול ומגביר את האש, ולכן אוסרים גם בזמנינו להניח תבשיל, כגון "חמין" על גבי האש מערב שבת.

ולהלכה פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שמכיון שבזמן רבותינו שגזרו גזירה זו לא היה בנמצא כלל חשש כזה של הגבהת חום האש על ידי סיבוב כפתור, אם כן אין זה בכלל גזירת חז"ל בזה. והביא עוד טעמים להקל בדבר. ולכן מעיקר הדין כתב, שיש להקל להניח תבשיל שלא נתבשל כל צרכו על גבי כיריים של גאז (או נפט) מערב שבת, כדי שימשיך בישולו בשבת. ומכל מקום, טוב להחמיר להניח על גבי הכירה טס של מתכת וכיוצא בזה, שיפסיק בין האש לקדירה, שאז נחשב הדבר כמו שהכירה קטומה, (כמו גחלים המכוסים אפר), ואז יש להקל יותר בריוח להשהות על גביה תבשיל כזה.

ביקורו של הרב משאש
והנה, בשנת התשל"ו, לאחר שנפטר רבה הספרדי של ירושלים הרה"ג רבי אליהו פרדס זצ"ל, החלו דיבורים על מינוי רב ראשי לעיר הקודש ירושלים. ואז היה ברור כי יש למנות את אחד מגדולי התורה המובהקים ביותר למשרה זו.

בתחילה, ביקש מרן זצ"ל למנות למשרה זו את הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, כי הוא היה מוכר לכל רבני ירושלים, ואהוב על הכל, וגדולתו בתורה ובפרט בעניני הדיינות הנוגעים לראש אבות בתי הדין בירושלים היתה לשם ולתפארת. אולם לאחר שהלה סירב בכל תוקף לקבל עליו משרה רבנית, עלו שמות של רבנים אחרים, ומרן זצ"ל בירר היטב עד שהחליט לתמוך בכל כוחו במינוי הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, שהיה עד אז רבה של מרוקו, ושמעו הטוב הגיע גם לארץ ישראל.

בימים ההם, הגיע הגאון רבי שלום משאש לארץ ישראל, כדי לעמוד על ענין המינוי כרב ראשי לירושלים מקרוב, וגם כדי להציג את מועמדותו בפני הרבנים באופן רשמי. ולפני יום השבת, הזמין מרן זצ"ל את הגר"ש משאש להתארח בצל קורתו. ואמנם נעתר הגר"ש משאש וביקר כל השבת בביתו של מרן זצ"ל. ביום שישי, אמר מרן זצ"ל לרעייתו הרבנית, שלמרות שבדרך כלל היא נוהגת להניח את החמין על גבי פתיליה של נפט, בלי הפסק בין האש לבין הסיר, בכל זאת, מאחר ויתכן שהגאון רבי שלום משאש מחמיר בדבר, לכן בשבת זו אין הוא רוצה להקל בדבר, שהרי האוכל מיועד עבור הגר"ש משאש עצמו. ולכן באותה שבת הניחו הפסק בין האש לבין הסיר. (עיקרי הדברים הובאו בספר הלכה ברורה סימן רנג).