נאמר בתורה (ויקרא יט) "לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה", ומכאן אנו למדים שאסור לאיש ללבוש בגד של אשה, וכמו כן אסור לאשה ללבוש בגד של איש. וכמו שמבואר בשלחן ערוך יורה דעה (סי' קנו), שאסור לאיש לעשות דבר שהוא מתקוני הנשים, כגון להסתכל במראה, שאין דרך האנשים להסתכל במראה, והוא מנהג הנשים, ולכן אסור לאיש להסתכל במראה.
אולם כתבו הפוסקים, שבמקומות שנוהגים גם האנשים להסתכל במראה, אין בזה חשש איסור כלל, מפני שאין זה מנהג תיקוני הנשים. ולפיכך בזמנינו נוהגים להקל שגם האנשים מסתכלים במראה ולא חוששים בזה לאיסור. אבל ללבוש בגדי נשים ממש אין להקל, שהרי הוא תיקון הנשים לבדן.
ומכל מקום נהגו בכמה מקומות בארצות אשכנז שהאנשים לובשים בגדי נשים, וכן הנשים לובשות בגדי אנשים בימי הפורים, וכתב הגאון מהר"י מינץ (דף לא ע"א), שהטעם שנהגו היתר בזה, הוא מפני שבימי הפורים הכל נוהגים לעשות כן, ולכן בימים אלו, אין אלו בגדים מיוחדים לנשים או לאנשים לבדם, ולכן אין בזה איסור. עוד כתב, שמכיון שאין עושים כן לשם דבר עבירה חס ושלום, אלא לשם שמחת פורים, אין בזה איסור. והביא טעם לדבריו. וכעין זה כתב הרמ"א בהגהת השלחן ערוך.
אלא שלדעת רוב הפוסקים אין להקל בשום איסור אפילו לשם שמחת פורים. צא ולמד ממה שכתב רבינו אליעזר ממיץ בספר יראים, וזו לשונו: "ואפילו באופן ארעי ודרך שחוק אסור לאיש ללבוש בגדי אשה, וכן להיפך, שהרי לא חילק הכתוב בין דרך ארעי לדרך קבע. והוצרכתי לזה (לכתוב כן), לפי שראיתי בני אדם שלובשים דרך ארעי מלבושי נשים במשתאות של חתן וכלה". ומבואר אם כן בדבריו, שאפילו לשם שמחה של מצוה אין להקל בדבר כלל, ויש בזה נגיעה באיסור תורה.
וכן כתב רבינו הרמב"ם בתשובה, בדבר מה שיש נוהגים שהכלה תצנוף מצנפת או כובע של גבר, ולוקחת בידה סייף, ויוצאת במחול לפני הנשים והאנשים, שאין להעלות על הדעת שמפני היותה כלה יותר לה איסור תורה בתועבה זו, וכבר היו נוהגים במצרים לעשות כן, עד שביטלנו את אותו המנהג ומחינו זכרו. וכן היו נוהגים שהחתן יוצא לאשה המקשטת שתקשט אותו, וזה מכלל עדי (תכשיט) אשה שאסור לאיש לעשותו. עד כאן דבריו. והבית חדש הביא דברי היראים הללו, וכתב, שאין ספק שנעלמו דברי היראים מעיני קדשו של הרמ"א, שיש להחמיר בזה גם בשמחת חתן וכלה, והוא הדין שיש להחמיר בזה בשמחת פורים. וכן הסכים לזה מרן הרב חיד"א בספר שיורי ברכה (סי' קפב), והביא דברי הרמב"ם בתשובה שהזכרנו. וכן העלה מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יחוה דעת, והביא עוד רבים מרבותינו האחרונים שכתבו כן, וכתבו דברים קשים כנגד המיקלים בענין זה. וסיים מרן הרב שליט"א: והני מילי מבעי לן לממרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו. כלומר, אלו הדברים, עלינו לאומרם בנחת בכדי שיתקבלו הדברים על לב השומעים.
ונראה שהגדולים מוזהרים על הקטנים שלא להלביש הילדים בגדי ילדות, וכן להיפך, משום מצות חינוך. וכדין כל מצוות התורה ודברי חכמים שאנו מצווים לחנך את הקטנים גם כן שלא יבאו לידי איסורים אלו. (תשובת מרן שליט"א בוש"ת יחוה דעת).
ובכלל בימי הפורים, יש להזהר, בפרט במקומות שדרים בהם גם אנשים שאינם יראים ושלמים, שלא לנהוג בשום דבר שיש בו חשש פריצות. ולתועלת הקוראים נציין עובדה מענינת, אודות הגאון הראי"ה קוק זצ"ל, רבה הראשי של ישראל.
בשנת התרצ"ה, היו רבים מבני הישיבות הלומדים בירושלים, גרים בעיר תל אביב. ובערב פורים של אותה שנה, תלה הראי"ה קוק מודעה בפתח ישיבתו, ובה כתב בזו הלשון: "הנני בזה דורש מכל בני ישיבתינו הקדושה היקרים שליט"א, שלא יהין שום אחד מחבורתינו הקדושה בשמחת פורים בכל יום י"ד וט"ו הבאים עלינו לטובה, ללכת לעיר תל אביב בשום אופן וענין".
וסיבת דבריו היתה, משום שבימים ההם, החלו לחגוג בחוצות העיר תל אביב בימי פורים "קרנבל פורים", כמנהג הגויים. וצורת החגיגה באירועים אלה היתה לזרה לכל אשר יראת ה' נגעה בלבו. (כאשר בעונות נעשה גם עתה).
למרות שמארגני האירועים לא היו שומרי תורה, עדיין הקפידו לשמור על גדרים מסוימים של צניעות באירועים אלה. אולם בשנת התרפ"ז, החלו לערוך טכס "בחירת מלכת אסתר", ממש כמעשה אחשורוש הרשע. וטכס זה הפך לעמוד התווך של כל הקרנבל.
לכן חגר הראי"ה קוק כלי קרב כנגד המתפרצים לעשות כן, ואסר על כל בני הישיבות להכנס לעיר תל אביב בימי החגיגות. עד שבחסד ה' נתקבלו דבריו, ובשנת התרצ"ג נתבטל הטכס הבזוי, לתפארת שומרי התורה. (הובא באריכות בירחון המעיין, טבת תשע"ג).
ומכאן נלמד, כמה טרח אותו צדיק להעמיד את הדת על תלה, ולהחדיר את התחושות הנכונות גם בלב אותם שאינם שומרי תורה, שיקפידו על כך שחגיגות הפורים יעשו באופן ראוי, ולא יחטאו כלל עדת ישראל דוקא בימים נעלים אלה.
ולסיכום: אסור לילדות או לנשים ללבוש בגדי אנשים, וכן להיפך, אסור לילדים או לאנשים ללבוש בגדי נשים, ואפילו לשם שמחת מצוה אסור לעשות כן. ויש לשמור מאד על גדרי הצניעות והקדושה בימי הפורים. ושומע לנו ישכון בטח.
