שאלה: קבלתי במתנה מחרוזת חדשה שעליה תלוי צלב של נוצרים, השרשרת והצלב עשויים כולם זהב טהור יקר מאד, האם מותר לי למכור את השרשרת ולהנות משוויה או שיש בזה איסור?
תשובה: הנה אמת נכון הדבר שכל חפצי עבודה זרה הם אסורים בהנאה, ולכם אם קיבל אדם איזה חפץ שהוא של עבודה זרה, כגון פסל שמשתחוים אליו במדינת הודו וכדומה, הכל אסור בהנאה, ואסור לאדם מישראל למוכרו ולהנות ממנו.
והנה כי כן הנצרות אף היא נחשבת לעבודה זרה, שהרי הנוצרים מאמינים באדם שהוא אלוה, ואף שמאמינים הם גם בהשם יתברך, מכל מקום הם משתפים עמו אמונה קלוקלת בישו הנוצרי, ועל כן דינם כדין עובדי עבודה זרה.
ומעתה למדנו שכל חפצי הנוצרים השייכים לפולחנם נחשבים לחפצי עבודה זרה, וכולם אסורים בהנאה, ואם אירע שיהודי קיבל במתנה איזה חפץ שהם משתמשים בו לעבודתם, הרי שאסור לו למכור את אותו החפץ ולהנות מדמי מכירתו.
אולם לענין צלב, כתב רבינו התרומת הדשן בשם הראבי"ה, שהצלב שתולים הכמרים על בגדיהם אינו אלא לזכרון, ולכן אין לדון אותו כעבודה זרה ולאוסרו בהנאה. וכן פסק הרמ"א בהגהתו על השלחן ערוך (יורה דעה סימן קמא) בזו הלשון: צורה שמשתחוים לה, דינה כדין צלם של עבודה זרה ואסורה בהנאה. אבל צורת שתי וערב (צלב) שתולין בצוואר לזכרון, אינה נקראת צלם ומותרת בהנאה. עד כאן.
ולפי זה נראה שהמדליה עליה אנו מדברים, אין דינה כדין עבודה זרה, והרי היא מותרת בהנאה.
וכן כתב רבינו הריטב"א, לגבי כלים שחרוטה עליהם צורת צלב, שאין לאסור את השימוש בכלים אלה, שהרי ידוע הדבר שהנוצרים אינם משתחוים ואינם עובדים את צורת הצלב הנחרטת על גבי כלים, כי אינם משתחוים אלא לצורת הצלב שטימא אותה הכומר, אבל בכלים אין לחוש לזה. והוסיף הריטב"א וכתב, כי מטעם זה אנו נוהגים להקל להשתמש במטבעות של כסף שחרוטה עליהם צורת צלב, לפי שהדבר ברור שצורות אלה אינם נעבדות בעבודה זרה, ומותר להנות מהם בלי חשש.
אולם בשו"ת מאורי אור כתב, שמכיון שהדבר ידוע שהנוצרים מנשקים את הצלב התלוי עליהם לעתים מזומנות, הרי דינו כדין עבודה זרה, ודוקא במקום שהדבר ברור שלא עבדוהו הנוצרים היקל הרמ"א להנות מהם.
אולם בנדון שלנו שהמדליה היא חדשה ולא השתמשו בה מעולם, נראה שאין לחוש לזה, ועל כן העיקר להלכה שיש להקל למכור את השרשרת או להתיכה, ולהנות מדמיה, כי אינה אסורה בהנאה.
וכן הורה מרן רבינו הגדול שליט"א, לגבי מדליה שחרוט על גביה צלב, והיא ניתנת כמתנה של כבוד מאת המלך לכבוד ולתפארת, שאין לחוש בה לאיסור עבודה זרה. וציין למעשה שעשה הגאון רבי יעקב מאיר, שישב על כס הראשון לציון לפני כששים שנה, כאשר קיבל מן המלך מדליית זהב בצורת צלב, היה עונדה על חזהו לכבוד ולתפארת בעת שהיה מבקר אצל הנציב העליון מטעם הבריטים. ואף הצטלם עם המדליה הזו. ואין ספק שהסתמך בזה על דברי הפוסקים הנ"ל.
לכן לסיכום: צלב חדש, שנעשה בכדי לתלותו על החזה, מן הסתם אינו שייך לעבודה זרה, ומותר למוכרו ולהנות ממנו.